מסעו החזוני של הנביא במתחם המקדש ממשיך, והוא מובא לחזות בנוכחותה המתמדת של השכינה בתוכו. לאחר שקודם לכן הועמד מול הפתח הדרומי הסגור, כעת מוסע הנביא ממקומו: וַיְבִיאֵנִי דֶּרֶךְ־שַׁעַר הַצָּפוֹן. הוא מובא בשנית אל הצד הצפוני שפונה אל קדמת הבית, לאזור עזרת ישראל [מצודת דוד, מלבי"ם].
תכליתה של הובלה זו מתבררת מיד: וָאֵרֶא וְהִנֵּה מָלֵא כְבוֹד־ה' אֶת־בֵּית ה'. מאחר שהשער המזרחי תואר קודם לכן כסגור, עלולה הייתה לעלות המחשבה כי השכינה עזבה את המקום ולא תשוב אליו עוד. המראה הנוכחי נועד לשלול מחשבה זו ולהוכיח לנביא כי כבוד ה' נשאר ושורה בתוך הבית פנימה [מלבי"ם].
בסיום הפסוק מתאר הנביא את תגובתו למראה: וָאֶפֹּל אֶל־פָּנָי. מבחינת נוסח המקרא, אף על פי שקיימים מיעוט של כתבי יד שבהם נכתב "על פני", מסורת הקריאה המדויקת והמקובלת היא "אל פני", צורה המקבילה וזהה לביטוי שהופיע בנבואה הקודמת [מנחת שי].