תוכחת הנביא מופנית כלפי העם על הפגיעה החמורה בקדושת המקדש, שנעשתה באמצעות הכנסת כהנים הפסולים לעבודה. מעשה זה לא רק שחילל את עבודת הקורבנות, אלא גם הוסיף חטא על היסטוריה ארוכה של עבודה זרה.
ההאשמה פותחת במילים בהביאכם בני נכר. רוב הפרשנים מסבירים כי כאשר העם עדיין ישב בארצו, הוא הביא למקדש כהנים שמעשיהם התנכרו לאביהם שבשמים והפכו למומרים. עם זאת, ישנה גם דעה המזהה את בני הנכר כגויים ממש [רד"ק]. פסול נוסף של אותם כהנים מתואר במילים ערלי לב, כלומר אנשים שלבם אטום וסגור מלדעת את ה' [מצודת דוד, מצודת ציון], והם חטאו בעבודה זרה [רד"ק, מלבי"ם].
בנוסף לכך, הוכנסו למקדש גם אנשים שהם וערלי בשר. הפרשנים מסכימים כי מדובר בכהנים שלא נימולו משום שאחיהם מתו מחמת ברית המילה, ולכן נותרו ערלים מסיבות רפואיות. אף על פי שאדם כזה נחשב לאנוס והדבר נכפה עליו, מצב הערלה מאוס לפני ה' ולכן הוא פסול מלשרת בקודש [רד"ק]. הלכה זו, הפוסלת ערל לעבודה, אינה מפורשת בתורת משה אלא עברה כהלכה למשה מסיני, והנביא יחזקאל הוא שהסמיך אותה לפסוק זה [רד"ק].
עצם הכנסתם של פסולים אלו למקדש מתוארת במילים לחללו את ביתי. מבחינה תחבירית מדובר בכפל לשון, שמשמעותו היא "לחלל אותו, את ביתי" [רד"ק, מלבי"ם]. עצם נוכחותם של כהנים אלו בתוך המקדש מחללת את קדושת הבית, עוד לפני שביצעו עבודה כלשהי [מלבי"ם].
החטא מחמיר עוד יותר בהקריבכם את לחמי חלב ודם. הנביא רואה בעם כולו כאחראי להקרבת הקורבנות, המכונים "לחמי" וכוללים את החלב והדם, משום שהם אלו שהביאו את הכהנים הפסולים לעבוד במזבח [מצודת דוד, רד"ק]. מתן האפשרות לאותם כהנים לגשת אל המזבח ולהקריב בפועל, מהווה הוספת פשע חמור על עצם הכנסתם למקדש [מלבי"ם].
במעשים אלו ויפרו את בריתי אל כל תועבותיכם. אותם כהנים, ששימשו בעבר ככהני עבודה זרה וטרם שבו בתשובה, מפרים את ברית ה' [רד"ק, מלבי"ם]. חילול המזבח על ידי כהנים אלו מצטרף ומוסיף על כל התועבות וחטאי העבודה הזרה שכבר היו בידי העם [מצודת דוד, מלבי"ם]. יש המבארים את המילה אל במשמעות של "בגלל", כלומר הברית הופרה בגלל כל תועבותיכם [ביאור שטיינזלץ].