יחזקאל, פרק מ״ד, פסוק י״ב

הכוהנים מעלו בתפקידם הרוחני יַעַן אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ אוֹתָם לִפְנֵי גִלּוּלֵיהֶם, בכך ששירתו את בני ישראל כחלק ממערך העבודה הזרה. בתפקודם זה וְהָיוּ לְבֵית־יִשְׂרָאֵל לְמִכְשׁוֹל עָוֹן, שכן משכו אחריהם את העם והכשילו אותו בחטא האלילות. בתגובה לכך ה' נשבע להענישם באומרו עַל־כֵּן נָשָׂאתִי יָדִי עֲלֵיהֶם, ביטוי שבועה הנגזר מהפעולה הפיזית של הרמת הידיים. עונשם יינתן במידה כנגד מידה ובו וְנָשְׂאוּ עֲוֹנָם, כך שמעמדם המקודש יופקע והם יורשו לבצע במקדש רק עבודות פשוטות המותרות לזרים. עונש זה של ירידה במעמד מכוון לעתיד, כך שהכוהנים שחטאו יישאו את כלימתם גם בתקופת תחיית המתים.