ההצהרה ההיסטורית שאפשרה את בניין המקדש השני מעוגנת בצו מלכותי רשמי. הפרשנים מסכימים כי בשנתו הראשונה של כורש, הוא הוציא הוראה מפורשת לבנות את בית ה'.
המילה בְּרַם מתורגמת בפי רוב המפרשים כמילת ניגוד, במשמעות של "אך" או "אבל" [רש"י, מצודת דוד, רלב"ג וביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, יש מי שמפרש אותה כמילת חיבור במשמעות של "וגם" [ר' סעדיה גאון].
הביטוי שָׂם טְעֵם מתבאר כמתן פקודה, עצה או גזירת מלך. הפירוש מדגיש כי המלך לא הסתפק בנתינת אישור גרידא להקמת הבית, אלא יזם ונתן צו מלכותי פעיל המורה על בנייתו [ביאור שטיינזלץ, מצודת דוד ור' סעדיה גאון]. בנוסף, אף שהפסוק מכנה את כורש מלך בבל, יש המציינים בהקשר זה את תוארו המוכר יותר כמלך פרס [ר' סעדיה גאון].