השגחה עליונה מיוחדת אפשרה את המשך בניית המקדש, על אף שהסמכות המקומית יכלה לעצור את העבודות באופן מיידי. הפחת המקומי יכול היה להקפיא את הבנייה עד לבירור מול השלטון המרכזי, אך ההתערבות האלוהית מנעה זאת והעניקה לבוני המקדש זמן ומרחב פעולה.
הביטוי וְעֵין אֱלָהֲהֹם מתאר את השגחתו של ה' ועזרתו לזקני היהודים. השגחה זו נועדה להעלות אותם ולהצליח את מלאכת הבניין [רש"י]. ביטוי זה מקביל לפסוק "עיני ה' אלוהיך בה", המבטא פיקוח והשגחה תמידית לטובה [רס"ג, מצודת דוד].
בזכות השגחה זו, וְלָא בַטִּלוּ הִמּוֹ, הפקידים המקומיים ובראשם תתני פחת עבר הנהר לא הפסיקו את הבונים ממלאכתם [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. זקני היהודים השיבו לשליטי האזור וביקשו מהם שלא לעצור את הבנייה עַד טַעְמָא לְדָרְיָוֶשׁ יְהָךְ, כלומר עד שהדבר או ההחלטה יֵלְכוּ ויגיעו לאוזניו של דריווש המלך כדי לשמוע את דעתו [רש"י, אבן עזרא, מלבי"ם].
באשר לסוף הפסוק, וֶאֱדַיִן יְתִיבוּן נִשְׁתְּוָנָא עַל דְּנָה, קיימות מספר גישות באשר לזהות שולחי המכתב לאחר שתתקבל ההכרעה. לדעת חלק מהפרשנים, תתני ופקידיו הם אלו שישיבו ליהודים את העתק תשובת המלך [מלבי"ם]. גישה אחרת גורסת כי המלך דריווש ויועציו הם שישלחו בחזרה דברים מפורשים והוראות כיצד לפעול [מצודת דוד]. מנגד, יש המפרשים כי היהודים עצמם הם אלו שישיבו מכתב רשמי לפקידים, וזאת בהתבסס על התשובה שתתקבל מדריווש [רש"י].