הכתוב מציג תעודה דיפלומטית רשמית שנשלחה אל ההנהגה בפרס, ומפרט את זהות השולחים והנמען. המילה פַּרְשֶׁגֶן מתורגמת כהעתק, טופס או הנוסח המדויק של האיגרת. איגרת זו נשלחה על ידי תתני, פחת עבר הנהר, ושתר בוזני יחד עם כְנָוָתֵהּ – כלומר, עמיתיו והסיעות שהיו כפופות לו. חברי משלחת אלו מכונים אֲפַרְסְכָיֵא, מונח שהגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים מזהה כשם של אומה מסוימת שהייתה מוכרת באותה עת, ויש המזהים אותם ספציפית עם עמיתים ופקידים פרסיים [ביאור שטיינזלץ]. הקבוצה כולה, דִּי בַּעֲבַר נַהֲרָה, ישבה מעברו השני של הנהר, ומיענה את מכתבה עַל דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּא – אל דריוש המלך.
כדי לבאר את כפילות הלשון המופיעה בפסוקים אלו בכל הנוגע לתיאור שליחת האיגרת, מציג המלבי"ם זווית ייחודית על מבנה המכתב. לדבריו, פסוק זה אינו מפרט את התוכן הפנימי של המכתב, אלא מתעד את הכיתוב שהופיע על גבי המעטפה החיצונית שלו. כיתוב חיצוני זה, שכלל את שמות השולחים והנמען, נועד להבהיר למלך דריוש כי אין מדובר באיגרת שטנה או בניסיון העללה, אלא בבקשה רשמית ועניינית לקבלת פסק דין והכרעה מאת המלך. רק לאחר הצגת הכיתוב החיצוני הזה, עובר הכתוב בפסוקים הבאים לפרט את תוכן הדברים כפי שנכתבו בתוך האיגרת פנימה.