מנהיגי היהודים משיבים לשאלות פקידי השלטון הפרסי, ומנמקים את זכותם ההיסטורית והדתית לבנות מחדש את בית המקדש. תשובתם, המנוסחת בארמית, מובאת כציטוט ישיר.
המילים וּכְנֵמָא פִתְגָמָא הֲתִיבוּנָא לְמֵמַר מתורגמות על ידי הפרשנים כ"בזה הלשון השיבו לנו דבר לאמור" [רש"י, מצודת דוד, רס"ג].
תשובתם של בוני המקדש מבוססת על שלוש טענות מרכזיות המקנות להם חזקה וזכות על המקום [מלבי"ם]:
ראשית, חובה דתית: אֲנַחְנָא הִמּוֹ עַבְדוֹהִי דִי אֱלָהּ שְׁמַיָּא וְאַרְעָא - "אנחנו הם" [רש"י, רס"ג] עבדיו של ה', והבית נבנה לשמו הגדול.
שנית, זכות היסטורית: וּבָנַיִן בַּיְתָא דִּי הֲוָא בְנֵה מִקַּדְמַת דְּנָה שְׁנִין שַׂגִּיאָן - הם מבהירים כי אינם מקימים בניין חדש, אלא בונים ומשקמים בית שהיה בנוי ועמד על תלו שנים רבות קודם לכן [רס"ג, מלבי"ם]. אגב כך, מבחינה לשונית, הביטוי מִקַּדְמַת דְּנָה מופיע כאן בצורה זו, בעוד שבספר דניאל הוא נכתב בתוספת מילה: "מן קדמת דנה" [מנחת שי].
שלישית, סמכות ממלכתית: וּמֶלֶךְ לְיִשְׂרָאֵל רַב בְּנָהִי וְשַׁכְלְלֵהּ - הבית המקורי נבנה ושוכלל על ידי מלך גדול ושליט [מלבי"ם]. הפרשנים מסכימים פה אחד כי מלך זה, שייסד, בנה והשלים את בניין הבית בעבר, הוא שלמה המלך.