בסיומה של האיגרת הרשמית ששלחו תתני, שתר בוזני וחבריהם אל מלך פרס, הם מעלים בקשה מעשית לבירור היסטורי. תתני, שמשל על אזור נרחב והיה טרוד בעניינים רבים אחרים, לא החזיק ברשותו את המסמכים הנדרשים כדי לאמת את טענת הזקנים היהודים בדבר זכותם לבנות את המקדש. סוגיה זו אומנם העסיקה מאוד את השומרונים, אך מבחינת השלטון נדרשה בדיקה ארכיונית רשמית [ביאור שטיינזלץ]. מילים אלו חותמות למעשה את נוסח המכתב עצמו [רש"י].
הפרשנים מסכימים כי פתיחת הבקשה, וּכְעַן הֵן עַל־מַלְכָּא טָב, משמעותה "ועתה, אם הדבר טוב בעיני המלך" ואם הוא אכן חפץ בכך [מצודת דוד]. הם מציעים כי יִתְבַּקַּר – כלומר, הדבר יחופש, ייבדק ויהיה לאמיתו של דבר. החיפוש נדרש להיעשות בְּבֵית גִּנְזַיָּא דִּי־מַלְכָּא תַמָּה דִּי בְּבָבֶל, שהוא בית האוצר של המלך הנמצא בבבל. מקום זה שימש בפועל כארכיון הממלכתי שבו נשמרו ספרי הזיכרונות [רס"ג, ביאור שטיינזלץ].
מטרת החיפוש היא לברר הֵן אִיתַי דִּי־מִן־כּוֹרֶשׁ מַלְכָּא שִׂים טְעֵם – האם אכן קיים מסמך או גזרת אומר שניתנו מאת כורש הראשון, המאשרים כי יצא מפי המלך ציווי ורשות לבנות את בית ה' בירושלים. לבסוף, חותמים הכותבים במילים וּרְעוּת מַלְכָּא עַל־דְּנָה יִשְׁלַח עֲלֶינָא, כלומר בקשה שהמלך ישלח אליהם את החלטתו ורצונו בנוגע להמשך המלאכה בכתב ידו [רס"ג], ויודיע את דעתו המפורשת האם הוא חפץ בבניין הבית או לא [מצודת דוד].