בבואם להצדיק את המשך עבודות הבנייה של המקדש בפני הרשויות הפרסיות, מציגים היהודים סקירה היסטורית קצרה של תהליך הקמתו.
המילה אֱדַיִן מתורגמת על ידי הפרשנים כ"אָז". הדוברים מספרים כי באותה עת בא ששבצר, אותו מזהה הרלב"ג כזרובבל, והניח את אֻשַּׁיָּא – יסודות בית ה' [מצודת דוד, רלב"ג ורס"ג], או כותלי הבית [רש"י]. בנוסף להנחת היסודות, מבארים הפרשנים כי הוא אף השיב אל ההיכל את כלי הקודש [רס"ג].
ההצהרה וּמִן־אֱדַיִן וְעַד־כְּעַן מִתְבְּנֵא וְלָא שְׁלִם משמעותה שמאז ימי הצו המקורי ועד עתה הבית הולך ונבנה, אך מלאכתו טרם נסתיימה. בתיאור רציף זה מסתתרת למעשה תחבולה דיפלומטית: היהודים דילגו במכוון על העובדה שניתנה בעבר פקודה מלכותית מפורשת מטעם מלך פרס להפסיק את הבנייה. הם הציגו את המצב כאילו הם אך ורק ממשיכים למלא ברצף את פקודתו המקורית של כורש, המלך הראשון, וכי הבנייה פשוט התארכה זמן רב עד לימים אלו. כך הם העניקו תוקף חוקי והצדקה להמשך העבודות בהווה [ביאור שטיינזלץ].