הדיווח הרשמי הנשלח אל מלך פרס מאת פקידי השלטון באזור, מתאר את סיור הפיקוח שערכו בפחוות יהודה ואת התרשמותם מקצב בניית המקדש.
הפקידים פותחים בהצהרה יְדִיעַ לֶהֱוֵא לְמַלְכָּא דִּי־אֲזַלְנָא לִיהוּד מְדִינְתָּא לְבֵית אֱלָהָא רַבָּא, כלומר, הם מודיעים למלך על ביקורם בפחוות יהודה האוטונומית. הם מכנים את המקדש כביתו של "האלוה הגדול", שכן הם לא ידעו לקרוא לה' בשמו, אלא השתמשו בתואר ששמעו מפי היהודים המקומיים [ביאור שטיינזלץ].
בהמשך מתואר אופן הבנייה, כאשר נאמר וְהוּא מִתְבְּנֵא אֶבֶן גְּלָל. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכוונה לאבני שיש. לעומת זאת, יש המפרשים כי מדובר באבנים מסותתות כה כבדות וגדולות, עד שהיה צורך לגלגל אותן ממקום למקום [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ].
לצד האבנים, הדיווח מציין כי וְאָע מִתְּשָׂם בְּכֻתְלַיָּא, כלומר קורות עץ משולבות בתוך הקירות. הפרשנים מציעים מספר סיבות לשילוב העץ בבנייה האבנית. רוב המפרשים מסבירים כי שימוש בעצי ארז חזקים שאינם נרקבים נועד לחזק ולייצב את המבנה כדי שיעמוד ימים רבים. גישה נוספת מציעה כי שילוב העצים נועד להקל ולזרז את הבנייה המסובכת באבנים הענקיות [ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, יש הרואים באזכור העץ מגמה פוליטית סמויה. הדיווח המפורט נועד ללמד זכות על היהודים ולהרגיע את המלך: ציון העובדה שמשלבים בקירות עץ הנשרף בקלות, מוכיח כי היהודים בונים בית פולחן ולא מבצר צבאי מוגן שנועד למרד [מלבי"ם].
הפסוק נחתם בתיאור קצב העבודה, וַעֲבִידְתָּא דָךְ אָסְפַּרְנָא מִתְעַבְדָא וּמַצְלַח בְּיֶדְהֹם. המילה אָסְפַּרְנָא מבטאת מהירות רבה וזריזות, ויש המפרשים אותה גם כעשייה בשלמות ובדיוק [ביאור שטיינזלץ]. הסבר לשוני מעניין קושר את המילה למהירות כה רבה, עד שהמלאכה נעשית עוד בטרם מספיקים לסיים את הדיבור [רס"ג]. גם תיאור ההצלחה והמהירות נושא מסר פוליטי למלך: העובדה שהעמים השכנים אינם מפריעים לעבודה, מעידה כי אין בבנייה זו כל סכנה או חשש למרידה באימפריה [מלבי"ם].