תארו לעצמכם שאתם פקידים חשובים של מלך פרס, והוא שולח אתכם לבדוק מבנה ענק שהולך ונבנה. זה בדיוק מה שקורה כאן. הפקידים שולחים מכתב רשמי למלך ומספרים לו על הביקור שלהם בארץ יהודה. הם כותבים יְדִיעַ לֶהֱוֵא לְמַלְכָּא דִּי־אֲזַלְנָא לִיהוּד מְדִינְתָּא לְבֵית אֱלָהָא רַבָּא, כלומר, הם מודיעים למלך שהם הלכו למדינת יהודה, אל בית האלוהים הגדול. הם קוראים לה' "האלוהים הגדול" כי הם לא הכירו את שמו, אלא פשוט חזרו על התואר המכובד ששמעו מפי היהודים המקומיים.
לאחר מכן הם מתארים למלך איך המקדש נבנה. הם מספרים שוְהוּא מִתְבְּנֵא אֶבֶן גְּלָל, כלומר הבנייה נעשית מאבני שיש מיוחדות. בנוסף לאבנים, הם מציינים שוְאָע מִתְּשָׂם בְּכֻתְלַיָּא. המילה "אָע" בארמית פירושה עץ, והכוונה היא שהבנאים שילבו קורות עץ חזקות של ארז בתוך קירות האבן. למה להכניס עץ לתוך קיר מאבן? העץ המיוחד הזה לא נרקב, והתפקיד שלו הוא לחזק ולייצב את הבניין, כך שבית המקדש יעמוד יציב וחזק לאורך שנים רבות.
בסוף המכתב, הפקידים מתארים את קצב העבודה ואומרים שוַעֲבִידְתָּא דָךְ אָסְפַּרְנָא מִתְעַבְדָא וּמַצְלַח בְּיֶדְהֹם. המילה אָסְפַּרְנָא פירושה שהעבודה נעשית במהירות רבה ובזריזות. הפקידים ממש מתפעלים לראות כמה מהר ובהצלחה היהודים בונים את בית המקדש שלהם.