במעמד של בירור סמכויות, פונים שרי עבר הנהר אל מנהיגי היהודים בדרישה להציג אישור חוקי לעבודות הבנייה. כאשר ראו השרים את הבניין הולך ונבנה, פנו אֱדַיִן שְׁאֵלְנָא (אז שאלנו) אל הזקנים שעסקו במלאכה [רש"י ומצודת דוד], שהם היהודים השבים מן השבי [מלבי"ם]. הפנייה נעשתה כְּנֵמָא אֲמַרְנָא לְהֹם, כלומר השרים פנו אליהם באותה הלשון המדויקת המפורטת מיד בהמשך הדברים [רש"י, מצודת דוד וביאור שטיינזלץ].
עיקר חקירתם הייתה מַן־שָׂם לְכֹם טְעֵם, מי נתן לכם את הצו והרשות [רלב"ג ומצודת דוד] בַּיְתָא דְנָה לְמִבְנְיָה, לבנות את הבית הזה, וְאֻשַּׁרְנָא דְנָה לְשַׁכְלָלָה, לייסד ולהשלים את בניין חומות הלבנים [רש"י, רלב"ג ומצודת דוד].
מעבר לבירור הישיר של סמכות הבנייה, מסתתרת בחקירה זו גם מגמה שעתידה להתברר כחיובית. השרים דרשו לדעת את שמות האנשים כדי להבין מי עומד בראש המיזם. מטרתם הייתה לוודא שאכן הפחה הוא זה שמנהיג את העבודה, שכן ברור היה להם שאישיות שלטונית כזו לא תפעל ללא רשות. משום כך, בירור זה סייע לאמת את טענת היהודים כי הם אכן פועלים מתוך אישור מפורש [מלבי"ם].