עזרא, פרק ו׳, פסוק י״ז

וְהַקְרִבוּ השבים לַחֲנֻכַּת בֵּית־אֱלָהָא דְנָה, בית המקדש השני, מגוון קרבנות: מאה תּוֹרִין שהם שוורים, מאתיים דִּכְרִין שהם אילים, וארבע מאות אִמְּרִין שהם כבשים. בנוסף הקריבו וּצְפִירֵי עִזִּין, שעירי עזים במספר תְּרֵי־עֲשַׂר, כקרבן לְחַטָּאָה, כלומר קרבן חטאת, עַל־כׇּל־יִשְׂרָאֵל. מספר זה נקבע לְמִנְיָן שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל כדי לייצג את כלל האומה ההיסטורית, אף שרוב החוזרים מהגלות השתייכו לשבטי יהודה ובנימין בלבד. מכיוון שההלכה הרגילה אוסרת להקריב חטאת כקרבן נדבה התנדבותי, הקרבה זו הייתה הוראת שעה חריגה שנקבעה על פי הנביאים לכבוד המאורע.