יצאתם פעם מפגישה מתוחה והרגשתם שכל אחד פשוט חייב ללכת לכיוון אחר? הפגישה הדרמטית של יעקב ועשו מגיעה בדיוק לרגע הזה, והם נפרדים לתמיד. הפרידה שלהם לא הייתה חמה או שמחה. הם לא נפרדו בנשיקה, ויעקב הבין שעשו לא באמת חבר שלו, ולכן הוא לא תכנן ללכת לבקר אותו יותר.
עשו לוקח את המתנות שקיבל וחוזר הביתה. כשהוא הולך לְדַרְכּוֹ, הכוונה היא לא רק למסלול ההליכה שלו על השביל. זה אומר שעשו חוזר להתנהגות הישנה והפחות טובה שלו. למרות שהיה רגע קצר שבו הוא שקל להשתנות וללכת בדרך הטובה יחד עם יעקב, הוא בסוף חוזר להרגלים שלו. הוא פונה שֵׂעִירָה, שזה אמנם שם של מקום, אבל זה גם מסמל חזרה למקום שרחוק מדברים טובים וקדושים.
ואם תשאלו לאן נעלמו פתאום ארבע מאות האנשים המאיימים שבאו עם עשו בהתחלה? הם פשוט עזבו אותו בסתר והלכו. בגלל שהאנשים האלה בחרו לא לפגוע ביעקב, ה' זכר להם את המעשה הטוב הזה. הרבה דורות לאחר מכן, בימי דוד המלך, ה' הציל ארבע מאות אנשים מהמשפחה שלהם כפרס על כך.