חשבתם פעם למה כשאנחנו נוסעים בכביש יש לפעמים שלטים או אבנים גדולות בצד הדרך? בדרך כלל הם שם כדי להזכיר לנו משהו שחשוב לא לשכוח. כשחזרו יעקב ומשפחתו לארץ ישראל, רחל אמנו נפטרה ונקברה ממש על אם הדרך, ולא בתוך מערה סגורה. כדי לסמן את המקום, יעקב הציב שם מַצֵּבָה. המצבה היא אבן גדולה ובולטת שנועדה להראות לכולם איפה נמצא הקבר, כדי שאנשים שעוברים בדרך יזהו את המקום, לא יחפרו בו וישמרו עליו.
אבל יש כאן משהו מעניין מאוד. אנשים צדיקים וטובים כמו רחל לא באמת צריכים אבן שתזכיר אותם, כי המעשים הטובים שלהם הם הזיכרון הכי חזק שיש. אם כך, למה יעקב בכל זאת הקים את האבן? הוא עשה זאת במיוחד בשבילנו, בני ישראל. לכן מודגש שזו מַצֶּבֶת קְבֻרַת רָחֵל, כלומר, המטרה של האבן היא רק לסמן את המיקום עבורנו ולא עבורה. יעקב ידע בנבואה שבעתיד הרחוק, עם ישראל ייאלץ לעזוב את הארץ ולצאת לגלות, והם יעברו בדיוק באותה הדרך כשהם עצובים. הוא רצה שהם יוכלו למצוא בקלות את הקבר של אמא רחל, להתפלל שם, ושהיא תראה את הצער שלהם ותבקש עליהם רחמים.
התורה מספרת שהמצבה הזו נשארה לעמוד שם עַד הַיּוֹם. המסורת על המיקום המדויק של הקבר עברה מאב לבן במשך דורות רבים כדי שתמיד נדע לאן לבוא. בדרך כלל, אנשים מקימים מצבה כדי שהיא תשמור על הזיכרון של האדם שנפטר, אבל כאן קרה דבר הפוך ומופלא: הזיכרון הטהור והטוב של רחל הצדקת הוא זה ששמר על המצבה והשאיר אותה קיימת לתמיד.