בראשית, פרק מ״ו, פסוק ב׳

רגע לפני הירידה למצרים, וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל כדי להפיג את חששותיו מלעזוב את ארץ כנען, מעשה שנאסר בעבר על אביו. ההתגלות מתרחשת בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה, כלומר בחלום או בחיזיון נבואי, זמן המסמל את מידת הדין ואת תחילתה של גלות חשוכה שבה רוח הקודש מבזיקה רק לרגעים. אף על פי שהפנייה הראשונה היא לשם המייצג שלטון, ניצחון ומדרגה רוחנית עליונה, ה' קורא לו בשמו המקורי וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב יַעֲקֹב, כדי להמחיש שעם תחילת מסע השעבוד הוא חוזר למצבו האנושי, הפגיע והארצי. הקריאה הכפולה מבטאת חיבה וזירוז, ונועדה גם לעורר את תשומת לבו לנבואה ששבה אליו לאחר שנים רבות של הסתלקות, ועל קריאה זו הוא משיב מיד וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי.