בראשית, פרק מ״ו, פסוק כ״ז

סיכום מניין היורדים לארץ מצרים מבטא שלמות ומציין את המעבר של המשפחה לעם, כאשר המספר שִׁבְעִים מקביל למערכות שלמות כמו שבעים אומות העולם. ציון המשפחה כולה כנֶפֶשׁ אחת בלשון יחיד מדגיש את אחדותה בעבודת ה', ואילו הפועל יֻלַּד בלשון יחיד רומז כי בְנֵי יוֹסֵף נולדו כתאומים ונמנו כנֶפֶשׁ שְׁנָיִם בנפרד מאביהם כדי להצביע על מעמדו של יוסף כבכור. אף שפירוט השמות הקודם מונה שישים ותשעה צאצאים בלבד, המניין מושלם לשבעים על ידי הוספת יעקב עצמו, כאשר גישות אחרות מציעות שזהו מספר מעוגל, שהשכינה השלימה את החשבון, או שיוכבד נולדה בדיוק עם כניסתם. הביטוי הַבָּאָה מִצְרַיְמָה, שמשמעותו בלשון עבר "אשר באה" לארץ מצרים, מתאר את כלל המשפחה למרות שחלקם כבר שהו שם, משום שהכתוב מתנסח על פי רוב המשפחה שעשתה את דרכה מכנען.