יצא לכם פעם לנסות לספור קבוצה גדולה של אנשים ולגלות שחסר לכם מישהו אחד בחשבון? זה בדיוק מה שקורה כאשר משפחת יעקב עוברת לארץ מצרים. התורה מסכמת ואומרת שכל המשפחה הַבָּאָה, כלומר זו שכבר באה והגיעה אל ארץ מִצְרַיְמָה, מנתה שבעים אנשים. הכוונה כאן היא לא בהכרח לעיר הבירה של מצרים, אלא לארץ מצרים כולה ובמיוחד לאזור שנקרא גושן.
אבל אם נספור את כל השמות שמופיעים ברשימה, נגיע רק לשישים ותשעה אנשים. אז מי הוא האדם השבעים שחסר לנו? ההסבר הפשוט ביותר הוא שיעקב בעצמו נספר יחד עם כולם, והוא זה שמשלים את המספר לשבעים. אולי תשאלו את עצמכם, איך התורה אומרת שכל המשפחה באה למצרים, הרי יוסף והבנים שלו כבר גרו שם לפני כן? התשובה היא שהתורה מדברת על פי הרוב, והרוב הגדול של המשפחה אכן עשה את הדרך מארץ כנען אל מצרים.
דבר מיוחד נוסף שאפשר ללמוד כאן קשור למילה נֶפֶשׁ. התורה קוראת לכל המשפחה הענקית הזו בלשון יחיד, למרות שמדובר בהרבה מאוד אנשים. הסיבה לכך היא כדי להראות לנו את האחדות הרוחנית המיוחדת שלהם. כל בני משפחת יעקב היו מאוחדים יחד באמונה שלהם ועבדו את ה' אחד, ממש כאילו היו נפש אחת.