רגע לפני הירידה הגורלית למצרים, ה' נגלה אל האב השלישי בנקודת תפר שבין ישיבה בארץ מולדת לבין תחילתה של גלות ארוכה. ההתגלות נועדה להפיג את חששותיו, שכן הוא ירא לעזוב את ארץ כנען לאחר שבעבר ה' אסר על אביו יצחק לרדת מצרימה [בכור שור].
ההתגלות מתרחשת בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה, כלומר בחלום או בחיזיון נבואי [ביאור שטיינזלץ]. מעבר לזמן הפיזי, הלילה נושא משמעות סמלית עמוקה: הוא מסמל את מדת הדין [רקנאטי], ומרמז על כך שהגיעה השעה לקבל את עול הגלות החשוכה כלילה. בתקופה כזו, הופעת רוח הקודש אינה תדירה, אלא מבזיקה לרגעים קצרים כמו אור ברק המאיר את החשכה [העמק דבר].
הפסוק מציג מתח מעניין בין שמותיו של האב: ה' פונה אל יִשְׂרָאֵל, אך קורא לו יַעֲקֹב יַעֲקֹב. הפנייה הראשונה בשם "ישראל" נועדה להזכיר את ייעודם העתידי של בניו, שעתידים להפוך לאומה ולשלוט באויביהם [ספורנו]. עם זאת, הקריאה עצמה נעשית בשם "יעקב". הפרשנים מסבירים כי בניגוד לאברהם, ששמו הקודם בוטל לחלוטין עם שינויו, שמו של יעקב מעולם לא נעקר [הטור הארוך, משכיל לדוד].
השימוש בשם יַעֲקֹב דווקא כעת מצביע על שינוי מהותי במצבו. בעוד שהשם "ישראל" מסמל שררה, ניצחון ומדרגה רוחנית עליונה המנותקת מהליכות החול, השם "יעקב" מסמל את המצב האנושי הפשוט, הפגיע והארצי. כעת, כשהוא יורד למצרים ומתחיל את מסע הגלות והשעבוד, הוא אינו מופיע כשר המנצח אלוהים ואנשים, אלא חוזר למצבו הבסיסי כיעקב ההולך לבית עבדים [רמב"ן, הטור הארוך, העמק דבר].
הקריאה הכפולה יַעֲקֹב יַעֲקֹב מוסברת על ידי רוב הפרשנים כביטוי של חיבה יתרה וזירוז. מנגד, יש המפרשים את הכפילות כצורך מעשי לעורר את תשומת לבו: מאחר שרוח הנבואה הסתלקה ממנו למשך שנים רבות, ה' קרא בשמו פעמיים כדי שיתבונן ויבין ששוב מדברת אליו רוח נבואית [רד"ק].