ירידתו של יעקב למצרים מהווה את נקודת המעבר ממשפחה לאומה. במסע גורלי זה, יעקב אינו יורד לבדו, אלא מאסף סביבו את כל יוצאי חלציו ופמלייתו, המהווים את הגרעין לעם העתידי.
הכתוב פותח בציון בָּנָיו וּבְנֵי בָנָיו, מונח הכולל לא רק את בניו ונכדיו הישירים, אלא גם את הנינים, שכן המושג בני בנים מתרחב וכולל גם דורות המשך כדוגמת חצרון וחמול בני פרץ [תורה תמימה, פרדס יוסף, ברכת אשר].
קושי פרשני ניכר עולה מהשימוש בלשון רבים ביחס לנשים במשפחה. הכתוב מציין את בְּנֹתָיו, אף על פי שידועה לנו רק בת אחת של יעקב, דינה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שזהו סגנון מקראי אופייני ברשימות יוחסין, בהן נעשה שימוש בלשון רבים גם כאשר מדובר באדם יחיד, ולכן הכוונה היא לדינה בלבד [רמב"ן, אבן עזרא, חזקוני, רבנו בחיי, דברי דוד]. עם זאת, פרשנים אחרים מרחיבים את המושג וסבורים כי הוא כולל גם את כלותיו של יעקב, שכן מקובל שאדם קורא לכלותיו בנותיו [רד"ק, גור אריה, ביאור יש"ר, ביאור שטיינזלץ], או שהוא מתייחס לשפחות צעירות שגדלו בביתו כבנות משפחה לכל דבר [אבן עזרא]. דעה נוספת גורסת כי ליעקב אכן היו בנות רבות נוספות, אך הן לא הוזכרו בשמן משום שלא הותירו חותם היסטורי על האומה כפי שעשתה דינה, והן אף לא נמנו בתוך שבעים הנפשות המייסדות [העמק דבר].
באופן דומה, המונח וּבְנוֹת בָּנָיו מתייחס לשרח בת אשר, וכן ליוכבד בת לוי [רש"י, הטור הארוך, דעת זקנים]. אף שיוכבד אינה מוזכרת בשמה ברשימת היורדים, היא נכללת כאן משום שנולדה ממש עם כניסתם, "בין החומות" [מזרחי]. גישה אחרת מציעה שביטוי זה כולל בתוכו גם את נשות נכדיו [רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
הביטוי וְכׇל זַרְעוֹ מרחיב את המעגל אף יותר. מעבר לצאצאים הביולוגיים, יש הסבורים כי מונח זה כולל את תלמידיו של יעקב שלמדו תורה מפיו ונחשבו כזרעו [העמק דבר]. ברובד עמוק יותר, ציון כלל הזרע מרמז לכך שיעקב הכניס עמו לגלות מצרים באופן רוחני את כל הדורות העתידיים של עם ישראל, כדי להכינם ולהרגילם לקראת ההתמודדות עם גלויות העתיד [שפתי כהן].
חלוקת המשפט מצביעה על הבדל מהותי ודק באופי שבו ירדו חלקי המשפחה השונים למצרים. ניכרת הבחנה בין אלו שבאו אִתּוֹ לבין אלו שהֵבִיא אִתּוֹ. בניו ונכדיו ירדו עמו מרצונם החופשי ומתוך קבלה והשלמה עם הגזירה האלוהית. לעומתם, הנשים והצאצאים האחרים היססו ולא מיהרו לרדת לכור הברזל, ויעקב נאלץ להביאם ולהורידם בעל כורחם [אור החיים]. מזווית נוספת, הבנים היו מצווים מפי הגבורה לרדת למצרים כדי לקיים את גזירת הגלות, אך הבנות והתלמידים לא היו תחת ציווי זה ויכלו תיאורטית להישאר ולהינשא בארץ כנען. לכן, יעקב נטל על עצמו את האחריות והביא אותם עמו באופן פעיל, כדי להשגיח עליהם ולשמור על שלמות המשפחה כל עוד הדבר התאפשר [העמק דבר].