לאחר סיום המפגש המרגש, יוסף עובר מיד לדיפלומטיה מעשית ומתחיל להכין את משפחתו לקראת המפגש הגורלי עם מלך מצרים. הוא רוקם אסטרטגיה מחושבת שנועדה להבטיח את עתידם הפיזי והרוחני בארץ החדשה, ולהשיג עבורם את חבל ארץ גושן.
הכתוב מציין שיוסף פונה אֶל־אֶחָיו֙ וְאֶל־בֵּ֣ית אָבִ֔יו, אך אינו מזכיר פנייה ישירה ליעקב. פרשנים מסבירים כי יוסף נמנע מלשתף את אביו כדי שלא יגלה לו ששאלת מגוריהם בגושן עדיין מוטלת בספק ודורשת את אישורו של פרעה, לאחר שכבר הבטיח לו מראש שישבו שם [ביאור יש"ר, שפתי כהן]. שיתוף כלל המשפחה, כולל הנשים והילדים, נועד לוודא שכולם יבינו את המצב המורכב ולא יסתרו בטעות את הגרסה הרשמית בשיחה אקראית [רש"ר הירש, ברכת אשר].
בהצהרתו אֶעֱלֶה נחלקו הפרשנים למה הכוונה. יש שפירשו זאת כעלייה פיזית על מרכבת המשנה שלו, לאחר שקודם לכן ירד ממנה כדי לחלוק כבוד לאביו [רד"ק, דעת זקנים, ביאור יש"ר]. אחרים סבורים כי מדובר בעלייה טופוגרפית, שכן עיר הבירה הייתה גבוהה יותר מאזור גושן [רש"ר הירש, ביאור שטיינזלץ], או שיוסף התכוון לעלות לחדריו הפרטיים של פרעה כדי לקיים עמו פגישה דיסקרטית בארבע עיניים [העמק דבר].
הפרשנים עומדים על הכפילות בלשון הפסוק, וְאַגִּ֣ידָה לעומת וְאֹֽמְרָ֣ה, ומסבירים כי הדבר משקף את תוכניתו המדינית של יוסף. מכיוון שאין זה מן הנימוס להציג דרישות למלך מיד עם הכניסה אליו, יוסף מתכנן פעולה דו-שלבית: תחילה הוא רק יגיד וידווח באופן רשמי על עצם הגעתם, ורק לאחר מכן, כבדרך אגב, הוא יאמר ויוסיף את הפרטים על משלח ידם [גור אריה, מזרחי].
בנוסף, יוסף בוחר לומר לפרעה כי בני משפחתו בָּ֥אוּ אֵלָֽי. הוא מציג זאת כביקור אישי אצלו, ומסתיר את העובדה שהם כבר התמקמו בארץ גושן. מטרת ההסתרה היא למנוע מפרעה לראות בהם נתינים חדשים של הממלכה, מה שעלול היה להוביל לגיוסם לצבא, לשילובם במנגנוני המדינה או לפיזורם ברחבי מצרים [העמק דבר, אלשיך].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שדברי יוסף כאן הם הקדמה לתוכנית רחבה יותר, המפורטת בפסוקים הבאים, להציג את משפחתו כרועי צאן. מכיוון שהמצרים סגדו לצאן ותיעבו את רועיו, הצגתם ככאלה תגרום לפרעה לרצות להרחיקם מעיר הבירה ולהושיבם באזור גושן המבודד [צאינה וראינה, מלבי"ם]. כדי שפרעה לא יחשוב שמדובר באנשים עניים שייפלו לנטל על קופת המדינה, יוסף מנחה אותם להדגיש שהם בעלי מקנה רב [מלבי"ם, שפתי כהן]. בסופו של דבר, אסטרטגיית הבידוד הזו נועדה לשמור על ייחודה של המשפחה, למנוע את התבוללותה בתרבות המצרית, להרחיקה מהשחיתות המוסרית של חיי העיר, ולאפשר להם להמשיך באורח חיים של רעיית צאן, מקצוע המטפח מידות של רחמנות וקרבה לה' [צרור המור, שפתי כהן].