ירידת משפחת יעקב למצרים מסמנת את קו התפר שבין היותם משפחה פרטית לבין הפיכתם לאומה. רגע המעבר הזה מקפל בתוכו דיוקים מספריים, דקדוקיים ומשפחתיים, המשרטטים את דמותה של המשפחה בשלב יציאתה לגלות.
השימוש במילה נֶפֶשׁ בלשון יחיד, למרות שמדובר באנשים רבים, נושא בחובו משמעות עמוקה. בניגוד למשפחת עשו, שעל אף שמנתה רק שש נפשות הכתוב מכנה אותן בלשון רבים ("נפשות ביתו") משום שפנו לדרכים שונות ועבדו אלוהויות רבות, משפחת יעקב מונה שבעים איש אך נקראת "נפש" אחת, משום שכולם מאוחדים באמונה ובעבודת ה' לאל אחד [רש"י, רש"ר הירש]. מעבר לכך, האחדות הזו מעידה על תיקון חברתי פנימי: אם בעבר שררה קנאה בין האחים והם היו מפולגים, כעת, עם הירידה למצרים, סרה קנאתם. הם התאחדו בלב אחד, וגם בלבו של יוסף לא נותרה טינה כלפיהם, ולכן הכתוב מעיד עליהם שהם כעת גוף אחד מלוכד [כלי יקר].
מבחינה דקדוקית, המילה הַבָּאָה אינה מתארת פעולה שהסתיימה בעבר, אלא פעולה המתרחשת בהווה. הכתוב מתאר את בני המשפחה בעודם בדרך, כשהם יוצאים מארץ כנען ונמצאים בתהליך ההליכה למצרים. דקות זו ניכרת גם בטעמי המקרא, כאשר ההטעמה כאן היא מלרע (בסוף המילה), בעוד שבפסוק הבא, המתאר את הגעתם הסופית, המילה מופיעה בלשון עבר [רש"י, מנחת שי, נתינה לגר].
הביטוי יֹצְאֵי יְרֵכוֹ משמש ככינוי עדין לאיבר ההולדה, ומציין את הצאצאים הביולוגיים הישירים [שד"ל]. מביטוי זה נלמד עיקרון הלכתי חשוב: כאשר אדם מוריש נכסים ל"יוצאי ירכו", גם הבנות נכללות בהגדרה זו, שהרי דינה נמנית במפורש כחלק מיוצאי ירך יעקב [תורה תמימה].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמספר שִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ נובע מחישוב מדויק של הנוכחים הפיזיים במסע. כדי להגיע למספר השלם של שבעים, יש להפחית מהמניין את יעקב עצמו, שאינו יכול להיחשב כ"יוצא ירך" של עצמו, וכן את יוסף ושני בניו (מנשה ואפרים) שכבר שהו במצרים ולא היו חלק משיירת היורדים [רשב"ם, רלב"ג, חזקוני]. פרשנים אחרים מוסיפים כי הדמות הרביעית שמשלימה את המניין לשבעים היא יוכבד, שעל פי המסורת הורתה הייתה בדרך אך היא נולדה בדיוק "בין החומות" עם כניסתם למצרים, ולכן אינה נספרת בין השישים ושישה שיצאו מכנען [רש"י, רבנו בחיי, חזקוני].
ההסתייגות מִלְּבַד נְשֵׁי בְנֵי־יַעֲקֹב פותחת פתח לדיון רחב על מבנה המשפחה. על פי המסורת שנולדו תאומות עם כל אחד מהשבטים והם נשאו אותן לנשים, עולה השאלה מדוע הן אינן נספרות כחלק מיוצאי ירכו. המסקנה ההכרחית היא שאותן תאומות מתו לפני הירידה למצרים. לכן, ה"נשים" שהכתוב מוציא מן הכלל כאן הן נשים נכריות שהאחים נשאו לאחר מכן, והיות שאינן מזרע יעקב, הן אינן נכללות בחשבון יוצאי ירכו [רש"י, שפתי חכמים, גור אריה, דברי דוד, יריעות שלמה]. מנגד, יש הסבורים כי ליעקב אכן היו בנות רבות נוספות מנשיו, אך הכתוב נמנע מלמנות נשים, אלא אם כן היה להן תפקיד היסטורי משמעותי וייחודי בהקמת האומה הישראלית, כדוגמת דינה, סרח ויוכבד [ברכת אשר].