ירידת משפחת יעקב למצרים מהווה רגע מכונן בהתהוות עם ישראל, והכתוב מסכם את מספר בני המשפחה בשבעים. מספר זה טומן בחובו מורכבות מתמטית לצד משמעות סמלית עמוקה.
ברמה הלשונית, המילה הַבָּאָה מנוקדת במלעיל ומשמעותה בלשון עבר היא אשר באה [רד"ק, שד"ל, מנחת שי]. הציון מִצְרַיְמָה אינו מכוון בהכרח לעיר הבירה של מצרים, אלא לארץ מצרים בכללותה ולאזור גושן בפרט [רד"ק]. כאשר הכתוב מתאר את בני יוסף, הוא משתמש בלשון יחיד במילים יֻלַּד לוֹ, ויש שמסבירים זאת בכך שאפרים ומנשה היו תאומים ונולדו בלידה אחת ולכן נחשבים כאחד [הכתב והקבלה]. הכתוב מתייחס ליוסף ולבניו במילים נֶפֶשׁ שְׁנָיִם ולא סופר אותם כשלושה, כדי לרמז שיוסף נחשב בפני עצמו ואינו נמנה בשווה עם בניו, עקב מעמדו כבכור במצרים [העמק דבר].
הקושי המרכזי בפסוק נובע מכך שספירה פרטנית של שמות היורדים למצרים מעלה שישנם שישים ותשעה אנשים בלבד. הפרשנים מציגים מגוון גישות להשלמת החסר. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שיעקב עצמו נכלל במניין, והוא המשלים את המספר לשבעים. מנגד, קיימת מסורת מדרשית לפיה הנפש השבעים היא יוכבד, שהורתה הייתה בדרך ולידתה התרחשה בדיוק בין חומות מצרים [תורה תמימה, חזקוני]. גישה זו סופגת ביקורת חריפה מצד חלק מהמפרשים, בטענה שאם יוכבד נולדה אז, הרי שהייתה בת מאה ושלושים שנה כשילדה את משה, והתורה לא הייתה מסתירה נס כה עצום, הגדול אף מנס לידת יצחק לשרה בהיותה בת תשעים [אבן עזרא, הטור הארוך].
גישות נוספות מציעות כי דינה ילדה בן או בת משכם והם נכללו בספירה מבלי ששמם יוזכר [הטור הארוך, מחוקקי יהודה], או שהמספר שבעים אינו מדויק אלא מספר עגול ושלם, שכן דרך המקרא לעגל לעשרות ואינו משגיח על חיסרון של יחיד [תורה תמימה, הטור הארוך]. אולם, יש שדוחים בתוקף את האפשרות שמדובר במספר לא מדויק [אבן עזרא]. גישה רעיונית שונה גורסת כי הנפש השבעים אינה אדם בשר ודם, אלא השכינה או הקדוש ברוך הוא בעצמו, שנמנה עמהם וירד איתם לגלות [הטור הארוך, הדר זקנים, דעת זקנים].
השימוש במילה נֶפֶשׁ בלשון יחיד לתיאור קבוצה כה גדולה נועד להדגיש את האחדות הרוחנית של משפחת יעקב, שכולם עובדים אל אחד, בניגוד למשפחת עשו המונה שישה אנשים בלבד אך מכונה בתורה נפשות בלשון רבים משום שעבדו אלוהויות הרבה [הדר זקנים]. בנוסף, למספר שבעים ישנה משמעות סמלית של שלמות אלוהית, והוא מקביל לשבעים הזקנים, לשבעים אומות העולם ולשבעים המלאכים הסובבים את כיסא הכבוד. כשם שה' משלים את פמלייתו העליונה לשבעים ואחת, כך יעקב עם משפחתו מהווים דוגמה של מעלה [רבנו בחיי].
לבסוף, אף על פי שיוסף ובניו כבר שהו במצרים ולא ירדו לשם עם שאר המשפחה, הכתוב כולל את כולם תחת הביטוי הבאה מצרימה, משום שדרך המקרא לדבר על פי הרוב, והרוב המוחלט של המשפחה אכן הגיע מארץ כנען [אבן עזרא, חזקוני]. הנשים של בני יעקב אינן נכללות בחשבון זה, והנשים היחידות שנמנו הן דינה, סרח ויוכבד [חזקוני, ברטנורא].