רשימת צאצאיו של בנימין, צעיר בניו של יעקב, היורדים למצרים, אינה רק מפקד אוכלוסין יבש. שמות הבנים טומנים בחובם זיכרון עמוק, כאב משפחתי ורמזים לקורות השבט בעתיד.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שבנימין קרא לכל בניו על שם הצרות והמאורעות שאירעו לאחיו האהוב יוסף, ממנו נותק [קיצור בעל הטורים, תורה תמימה]. דרך שמות ילדיו, בנימין מנציח את תחנות חייו של אחיו: בֶּלַע נקרא כך משום שיוסף נבלע ואבד בין האומות, וָבֶכֶר מציין את היותו של יוסף הבכור לאמם רחל. השם וְאַשְׁבֵּל רומז לכך שה' נתן אותו בשבי, ויש המציינים כי חסרה בו האות אל"ף בין הבי"ת ללמ"ד [אם למקרא]. השם גֵּרָא (שבו האות גימ"ל דגושה [מנחת שי]) מבטא את היותו של יוסף גר באכסניות זרות, וְנַעֲמָן מזכיר שיוסף היה נעים ביותר.
בנימין ממשיך ומנציח את גדולת אחיו בשמות אֵחִי וָרֹאשׁ, לומר שיוסף הוא אחיו והוא גם ראשו ומנהיגו. המילה וָרֹאשׁ נושאת גם משמעות של מרירות ולענה, על שם הצרות שעברו עליו [קיצור בעל הטורים]. השמות מֻפִּים וְחֻפִּים מבטאים את הכאב ההדדי על כך שיוסף לא ראה בחופתו של בנימין, ובנימין לא ראה בחופת יוסף. פרידתם אירעה כאשר יוסף היה סביב גיל שמונה עשרה, גיל הראוי להקמת משפחה וכניסה לחופה [פרדס יוסף]. פירוש נוסף רואה בשם מֻפִּים רמז לכך שפיו של יוסף היה כפיו של יעקב בהלכות שלמד ממנו [תורה תמימה]. לבסוף, השם וָאָרְדְּ (שהאות וי"ו בו מנוקדת בקמץ [חזקוני]) מציין שיוסף ירד לבין אומות העולם, ויש המפרשים שפניו היו יפים ודומים לוורד [תורה תמימה].
לצד מדרש השמות, הפרשנים מתמודדים עם הבדלים במספר בני בנימין ושמותיהם כפי שהם מופיעים מאוחר יותר במקרא. יש המסבירים כי למצרים ירדו עשרה בנים, ובן נוסף נולד מאוחר יותר, כאשר שינויי השמות במקומות אחרים נובעים מדרכו של המקרא לגוון בשמות כשהוא חוזר ומזכיר דמויות [חזקוני]. מנגד, פרשנים מסכימים כי וְנַעֲמָן וכן וָאָרְדְּ אינם בניו הישירים של בנימין, אלא נכדיו, בניו של בלע בכורו [אבן עזרא, מחוקקי יהודה, יהל אור].
מבט היסטורי על משפחת בנימין מגלה כי מתוך עשר המשפחות המנויות כאן, חמש נכחדו במצרים משום שהיו רשעים ולא חזרו בתשובה, ורק חמש נכנסו לארץ ישראל [צרור המור]. אובדן מחצית מהשבט מוסבר כתוצאה מהשמות השונים שניתנו לבנימין בלידתו: אמו קראה לו בן אוני מלשון צער, ודבריה גרמו למות מחצית מצאצאיו, בעוד אביו קרא לו בנימין לשון חוזק, ודבריו קיימו את המחצית השנייה. הבנים ששרדו היו בֶּלַע וְאַשְׁבֵּל שהיו צדיקים, וכן אֵחִי, מֻפִּים וְחֻפִּים שהיו בעלי תשובה. חזרתם בתשובה אף רמוזה בשינוי שמותיהם בספר במדבר, שם הם נקראים בשמות המבטאים ריפוי, נחת רוח ותיקון מעשים. שני הנכדים, וָאָרְדְּ שרדה ביראת ה', וְנַעֲמָן שמעשיו היו נעימים, זכו להקים משפחות משל עצמם ולהשלים את החסר [צרור המור].