לקראת הירידה למצרים, ה' נגלה ליעקב כדי להפיג את חששותיו מפני הגלות והשעבוד הקרבים, ומעניק לו הבטחה משולשת הכוללת השגחה, גאולה ונחמה אישית.
המילים אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מתפרשות בשני רבדים עיקריים. ברובד הפשטני, זוהי הבטחה להשגחה פרטית ולשמירה בדרך, כדי שלא יאונה ליעקב כל רע [רד"ק, שד"ל, העמק דבר, ביאור יש"ר]. ברובד העמוק יותר, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שיש כאן רמז לירידת השכינה לגלות יחד עם עם ישראל. ה' כביכול חווה עמם את הצרה ומשתתף בצערם [אור החיים, נחלת יעקב, תורה תמימה, דעת זקנים, רבנו בחיי]. כדי לפזר את פחדו של יעקב מטביעה במצולות הגלות, ה' מקדים לרדת לפניו, כמשל לאדם המוליך את חברו למים עמוקים ויורד תחילה כדי לנסוך בו ביטחון [כלי יקר, פרדס יוסף]. למרות טומאתה של מצרים, השכינה שרתה שם בדרגות שונות, בדומה לאור המצוי אצל לומדי תורה [אור החיים].
ההבטחה הכפולה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה טומנת בחובה מספר משמעויות המשלימות זו את זו. הפירוש המרכזי הוא הבטחה אישית ליעקב שגופתו תועלה ממצרים והוא ייקבר בארץ ישראל יחד עם אבותיו [אבן עזרא, רשב"ם, רש"י, רד"ק ועוד]. במקביל, הכתוב רומז לעליית זרעו של יעקב, שייגאלו ממצרים ויועלו לארץ ישראל [שד"ל, ספורנו, רלב"ג, הכתב והקבלה]. הבטחה זו כוללת גם את העלאת עצמותיהם של שאר השבטים [חזקוני, שפתי כהן, תורה תמימה].
מעבר לעלייה הפיזית, הפרשנים מזהים כאן עליות נוספות: עלייה רוחנית של העם שיצא ממצרים במדרגה גבוהה יותר, עם רכוש גדול ויתרון מעלות [ספורנו, העמק דבר, הכתב והקבלה], וכן עלייה לעולם הבא ולחיי הנצח [רבנו בחיי, צאינה וראינה]. בנוסף, כשם שהשכינה ירדה עם העם, כך היא עתידה לעלות עמם בגאולה, כאשר ה' יעלה את ישראל תחילה כדי שלא יישארו לבדם בגלות אף לא רגע אחד [כלי יקר, תורה תמימה]. יש המפרשים את המילה אַעַלְךָ במשמעות של סילוק מן העולם, כלומר שה' יעלה את נשמתו בפטירה טבעית ושלֵוה [הטור הארוך, אם למקרא].
החלק האחרון של הפסוק, וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל עֵינֶיךָ, מציג נחמה אישית עמוקה. רוב הפרשנים מסכימים כי הפירוש הפשוט הוא הבטחה שיוסף יהיה נוכח בשעת פטירתו של יעקב ויעצום את עיניו, שכן מגעו האחרון של הבן באביו מבטא קרבה וכבוד, וזהו מנהג החיים עם המתים [אבן עזרא, שד"ל, ביאור שטיינזלץ, חזקוני]. מנהג זה נועד גם לסגור את עיני המת ממראות העולם הזה כדי להכינו לאור העולם הבא [צרור המור]. הבטחה זו נושאת עמה בשורה משמחת ליעקב: יוסף יאריך ימים ולא ימות בחיי אביו, כפי שחשש יעקב בעבר [בעל הטורים, אור החיים, פענח רזא].
לצד הפירוש הפיזי, יש המפרשים מילים אלו באופן מטאפורי. לפי גישה אחת, יוסף הוא זה שידאג לכל צרכיו של יעקב במצרים, עד שיעקב כלל לא יצטרך "לפקוח את עיניו" ולדאוג לדבר [רשב"ם, ספורנו, בכור שור]. לפי גישה אחרת, השמחה והנחת שיעקב ירווה מיוסף יכסו ויעצמו את "עיני שכלו" מלראות ולדאוג מהשעבוד העתיד לבוא על זרעו [הכתב והקבלה]. לבסוף, יוסף הוא זה שישמור על "עין יעקב", כלומר על ייחודו של עם ישראל והבדלתו מן הגויים, גם בתוך טומאת מצרים [העמק דבר].