בראשית, פרק מ״ו, פסוק ד׳

לקראת הירידה למצרים ה' מפיג את חששותיו של יעקב מהשעבוד ומבטיח לו אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ, כלומר השגחה פרטית בדרך, תוך רמז לכך שהשכינה תרד ותשתתף בצער העם בגלות כדי לנסוך בהם ביטחון. ההבטחה הכפולה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה מבשרת ליעקב כי לאחר פטירה שלווה גופתו תועלה לקבורה בארץ ישראל, ובמקביל רומזת לעלייה עתידית של זרעו שייגאלו ממצרים במעלה רוחנית יחד עם השכינה. לבסוף, המילים וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל עֵינֶיךָ מעניקות נחמה בכך שיוסף יאריך ימים, יהיה נוכח בשעת פטירתו של יעקב ויעצום את עיניו כדרך הכבוד. במובן רחב יותר, הבטחה זו מלמדת שיוסף יכלכל את אביו כך שלא יצטרך לדאוג לדבר, ואף ישמור על ייחודו של העם במצרים, בעוד שהנחת ממנו תכסה את עיני יעקב מראות את ייסורי השעבוד העתידיים.