בראשית, פרק מ״ו, פסוק כ״ג

לדן היה בן אחד בלבד, חֻשִֽׁים, אף על פי שהאזכור שלו נכתב בלשון רבים, וּבְנֵי־דָ֖ן. שימוש זה הוא צורת התבטאות מקראית שגורה עבור יחיד, ולחלופין ייתכן שהיה לדן בן נוסף שמת ולכן הוזכר רק הבן שנותר בחיים. בנוסף, לשון הרבים משקפת את העתיד, שכן חֻשִֽׁים העמיד צאצאים רבים שהפכו למשפחה גדולה, בדומה לקנים הגדלים יחד בצפיפות. הסבר משלים לריבוי הוא שהכוונה כוללת גם את נכדיו של דן, שכן בני בנים נחשבים כבנים.