בראשית, פרק מ״ו, פסוק ל״ד

יוסף מנחה את אחיו להצהיר בפני פרעה כי אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ עֲבָדֶיךָ מִנְּעוּרֵינוּ וְעַד־עַתָּה גַּם־אֲנַחְנוּ גַּם־אֲבֹתֵינוּ, כדי להציג את עצמם כחסרי כישורים מקצועיים אחרים וכך למנוע את גיוסם לשירות המלך. הצהרה זו נועדה להבטיח את המטרה המרכזית, בַּעֲבוּר תֵּשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן, שהיא אזור מרעה משובח שיאפשר למשפחה לחיות בנפרד ממוקדי הכוח ולהימנע מהתבוללות. יוסף מבסס את התוכנית על כך שכִּי־תוֹעֲבַת מִצְרַיִם כׇּל־רֹעֵה צֹאן, כלומר שהמצרים סולדים מרועים הפוגעים בצאן הנחשב לאלוהות, או לחלופין, שהמילה תועבה פירושה עבודה זרה ולכן הם דווקא רוחשים כבוד רב לשומריו. סתירה זו מיושבת בכך שבעוד העם המצרי המקומי תיעב רועי צאן, השושלת ששלטה במצרים באותה עת הורכבה מרועים בעצמה, ולכן פרעה ראה באחים שותפים למקצוע ושמח להעניק להם את מיטב הארץ.