בראשית, פרק מ״ו, פסוק כ׳

הצטרפותם של יוסף ושני בניו מוסיפה שלוש נפשות למניין משפחת יעקב, כאשר הכתוב מדגיש כי הם נולדו לְיוֹסֵף בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם כדי ללמד שעל אף הסביבה הנכרית, הם חונכו לאור מורשתו באופן בלעדי. ציון שמה של אָסְנַת ואביה, שמעמדו ככֹּהֵן אֹן מתפרש כשר חשוב ולא ככומר אלילי, בא להקביל את יוסף ליעקב שגם נשיו וחותנו הוזכרו. אזכור זה מדגיש את מעמדה הייחודי של אסנת כאם לשני שבטים, כאשר לפי מסורת אחת היא למעשה בתה של דינה המשלימה את מניין שבעים הנפש שירדו למצרים. לבסוף, המילה אֶת המקדימה את השמות אֶת־מְנַשֶּׁה וְאֶת־אֶפְרָיִם מרמזת כי בדומה לבני יעקב, גם בני יוסף עתידים להפוך לאבות של שבטים בישראל.