בראשית, פרק מ״ו, פסוק א׳

עם תחילת הירידה לגלות, הכתוב קורא ליעקב יִשְׂרָאֵל כדי לבטא את מעמדו הרוחני הגבוה ואת הפיכתו מאדם פרטי למייצג של אומה שלמה. הוא מגיע אל בְּאֵרָה שָּׁבַע, כלומר לבאר שבע, שהיא הגבול הדרומי של הארץ והתחנה שבה זכה בעבר אביו להתגלות אלוהית. במקום זה הוא עוצר מתוך חשש לעזוב את הארץ כדי לבקש רשות נבואית מה', לצד הבעת הודיה על שלום יוסף ורצון לכפר על פגיעה אפשרית בכבוד אביו. יעקב בוחר להקריב זְבָחִים, שהם קרבנות שלמים המבטאים את השמחה והשלמות המשפחתית שחזר לחוות, ומקדיש אותם דווקא לֵאלֹהֵי אָבִיו יִצְחָק. פנייה זו נועדה לחלוק כבוד ישיר לאביו, וכן למתק את מידת הדין והפחד המזוהה עם יצחק, במטרה להגן על בניו בגלות מצרים ולהבטיח את גאולתם.