תארו לעצמכם שאתם צריכים לעזוב את הבית שלכם ולעבור לארץ רחוקה ולא מוכרת. איך הייתם מרגישים? אולי קצת חוששים או מתרגשים? יעקב יוצא למסע כזה בדיוק. הוא עוזב את ארץ כנען בדרכו למצרים, והתחנה האחרונה שלו לפני חציית הגבול היא בְּאֵרָה שָּׁבַע, כלומר העיר באר שבע. המקום הזה לא נבחר סתם, זהו מקום מיוחד שבו אביו יצחק בנה מזבח ובו ה' נגלה אליו.
לפני שהוא עוזב את הארץ, יעקב מקריב זְבָחִים, שהם קורבנות של תודה. אחרי כל כך הרבה שנים של עצב, יעקב סוף סוף מרגיש שמחה ושלווה כי הוא יודע שיוסף חי והמשפחה שלו שוב שלמה ומאוחדת, והוא רוצה להגיד על כך תודה לה'.
אבל למה יעקב בוחר להקריב את הקורבנות דווקא לֵאלֹהֵי אָבִיו יִצְחָק ולא מזכיר גם את סבא שלו, אברהם? הסיבה הפשוטה היא כבוד. אדם צריך לכבד את אבא שלו יותר מכל, ולכן יעקב מזכיר את אביו יצחק. בנוסף, יעקב זכר שבעבר ה' ציווה על יצחק לא לרדת למצרים. עכשיו, כשיעקב בעצמו עומד לעזוב את הארץ ולרדת למצרים, הוא קצת חושש. לכן הוא פונה אל ה' ומבקש רשות לצאת, כדי להיות בטוח שהוא עושה את הדבר הנכון לפני שהוא ממשיך בדרכו.