בראשית, פרק מ״ה, פסוק כ״ח

קרה לכם פעם שקיבלתם בשורה כל כך משמחת, שברגע אחד היא שינתה לגמרי את ההרגשה שלכם? אחרי שנים ארוכות של עצב כבד, יעקב אבינו שומע את הבשורה המדהימה מכל. ברגע הזה התורה קוראת לו בשם יִשְׂרָאֵל, כי מרוב התרגשות ושמחה חזרה אליו רוח הנבואה מאת ה׳. יעקב אומר מילה אחת קטנה שמביעה המון, רַב. הוא מתכוון לומר שיש לו שמחה ענקית ומספיק לו לדעת שיוסף פשוט חי. לא באמת אכפת לו לשמוע על כך שיוסף הוא שליט חשוב במצרים, העיקר שהוא נושם וקיים. כשיעקב מכריז עוֹד־יוֹסֵף בְּנִי חָי, הוא לא מתכוון רק לכך שיוסף חי בגוף שלו. ברוח הקודש שלו יעקב מבין שיוסף נשאר הבן שלו גם באופי ובהתנהגות. למרות כל השנים הארוכות והקשות שעברו עליו במצרים, יוסף נשאר צדיק והמשיך לשמור על הדרך הטובה של אבותיו. מתוך כל האהבה הזו, יעקב מחליט מיד אֵלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ. הוא לא מתכנן לעבור לגור במצרים לתמיד או ליהנות מהעושר של יוסף. התוכנית שלו היא רק ללכת לראות את הבן האהוב שלו, ולחזור הביתה לארץ כנען.