רגע ההתגלות של יוסף לאחיו מלווה במהפך דרמטי של היחס כלפיהם. במקום לנקום בהם על שמכרו אותו לעבד, יוסף מרעיף עליהם מתנות, כבוד ומלבושים, אך במקביל מפגין יחס מועדף ובולט כלפי אחיו הצעיר בנימין.
לָאִישׁ – יוסף דאג להעניק מתנה לכל אחד ואחד מהאחים ללא יוצא מן הכלל [רד"ק, ביאור יש"ר].
חֲלִפוֹת שְׂמָלוֹת – פרשנים שונים מסבירים ביטוי זה כזוג בגדים שונים זה מזה [אבן עזרא], או כבגדים תחתונים שדרך בני אדם להחליפם בתדירות גבוהה [חזקוני, מחוקקי יהודה]. גישה אחרת רואה במילה "חליפות" רמז למלאכת אריגה וקליעה (מלשון מחלפות שער), המעידה על כך שמדובר בבגדים מצריים יוקרתיים וחשובים שנועדו להחליף את בגדי הרועים הפשוטים שלהם. יוסף רצה שייראו כאנשים נכבדים הראויים להיות אחיו של השליט [הכתב והקבלה, ביאור יש"ר, נתינה לגר].
הענקת הבגדים לכלל האחים נושאת בחובה משמעות כפולה של תיקון. מצד אחד, זהו פיצוי על כך שיוסף גרם להם לקרוע את בגדיהם מצער כאשר הגביע נמצא באמתחת בנימין [טור, ריב"א, חזקוני]. מצד שני, יוסף משיב להם טובה תחת רעה: הם הפשיטו אותו מכתונת הפסים שלו, והוא בתמורה מלביש אותם בבגדי כבוד [תולדות יצחק, ביאור יש"ר, אלשיך].
וּלְבִנְיָמִן נָתַן שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף וְחָמֵשׁ חֲלִפוֹת שְׂמָלוֹת – העדפתו הגלויה של בנימין מעוררת תמיהה בקרב הפרשנים: כיצד יוסף אינו חושש לעורר שוב את קנאת האחים, הרי בגלל יתרון של כתונת פסים אחת שקיבל יוסף מאביו פרצה השנאה שהובילה למכירתו?
יש המסבירים כי יוסף יצר את ההפליה הזו במכוון כדי לנסות את האחים. הוא רצה לבדוק אם עשו תשובה שלמה על חטא המכירה, ולכן העמיד אותם באותו ניסיון בדיוק כדי לראות אם יצליחו להתגבר ולא לקנא בבנימין [פרדס יוסף]. גישה אחרת טוענת כי בפועל לא הייתה כאן סיבה לקנאה, שכן חמש החליפות של בנימין היו פשוטות יותר, ושוויון הכולל היה זהה בדיוק לשוויה של חליפה יוקרתית אחת שקיבל כל אחד משאר האחים [תורה תמימה].
באשר למשמעות של שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים קושרת זאת לקנס ההלכתי על מכירת אדם. אדם המוכר את עבדו לגויים נקנס בעשרה פעמים משוויו. מכיוון שערכו של עבד הוא שלושים שקלים, הקנס עומד על שלוש מאות שקלים. יוסף קנס את עשרת האחים שהשתתפו במכירתו בכך שמנע מהם את הסכום הזה, אך העניק אותו לבנימין שלא היה שותף לחטא. לחלופין, יוסף מחל לאחים על החוב שהיו חייבים לו כקנס, ומשום שלבנימין לא היה חוב למחול עליו, הוא קיבל את הסכום במזומן [רבנו בחיי, רא"ש, תורה תמימה, חתם סופר]. דעה נוספת מציעה שיוסף קנס את עצמו בסכום זה כפיצוי לבנימין על כך שהכריז עליו כעבד כשנמצא הגביע [אלשיך], או כפיצוי על הוצאת שם רע [תולדות יצחק]. כמו כן, יש הרואים בסכום זה רמז עתידי לבית המקדש שייבנה בחלקו של בנימין, אשר מחצית משטח הגורן שעליו נבנה נקנתה על ידי דוד המלך בשלוש מאות שקלים [ריב"א, הדר זקנים].
ריבוי החליפות של בנימין מוסבר כפיצוי אישי ומרובע על עוגמת הנפש שגרם לו יוסף: חליפה אחת כמו שאר האחים, ועוד ארבע חליפות כפיצוי על שקרע את בגדו, על היותו אחיו מאמו, על הבושה שבהאשמת השווא בגניבה, ועל הקנס הכפול שגנב אמור לשלם [ריב"א, חזקוני, פענח רזא]. מעבר לרובד הפשט, פרשנים רבים מסכימים כי וְחָמֵשׁ חֲלִפוֹת שְׂמָלוֹת מהוות רמז נבואי לצאצאו העתידי של בנימין, מרדכי היהודי, שעתיד לצאת מלפני המלך אחשורוש כשהוא לבוש בחמישה לבושי מלכות [רבנו בחיי, תורה תמימה, ריב"א, צרור המור].