ההכנות לחזרה לארץ כנען עוברות משלב ההבטחות למעשים, כאשר האחים מצטיידים במזון ובאמצעי תחבורה לקראת המסע שיוביל לירידת יעקב ומשפחתו למצרים.
וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: האחים קיבלו את ההנחיות והחלו בהכנות לשוב לביתם [ביאור שטיינזלץ], תוך שהם טוענים את בהמותיהם בתבואה שעליה לא נדרשו לשלם [ביאור יש"ר]. עם זאת, המשא שהעמיסו היה קל וכלל בעיקר מזון לבהמות לזמן הדרך, שכן הם תכננו לשוב למצרים מיד [מלבי"ם]. אף שהכינו עצמם למעבר, כוונתם הראשונית לא הייתה להשתקע במצרים לצמיתות [העמק דבר].
וַיִּתֵּן לָהֶם יוֹסֵף עֲגָלוֹת עַל פִּי פַרְעֹה: ציון פקודתו של פרעה אינו מקרי. הוצאת עגלות ממצרים, יחד עם הבהמות הטהורות שמשכו אותן, הייתה כרוכה באיסור חמור ודרשה אישור מלכותי מפורש מן המלך [רד"ק, מלבי"ם, צפנת פענח]. עגלות אלו אפשרו לאחים לשאת כמות גדולה הרבה יותר של מזון וציוד [ביאור שטיינזלץ].
ישנה גישה המצביעה על מורכבות פוליטית ומשפחתית סביב שליחת העגלות. יוסף הדגיש כי מדובר בציווי של פרעה, שכן המלך אסר על הוצאת תבואה ממצרים בשנות הרעב, וכל מי שנזקק למזון חויב להגיע אליה. יוסף חשש שיעקב יסרב לעזוב את כנען, ולכן השתמש בפקודת המלך כנימוק מכריע. האחים, מצידם, הסתירו בתחילה מיעקב את עובדת היותם אנוסים לרדת, ורק לאחר שה' נגלה ליעקב ואישר לו לרדת מצרימה, גילו לו שהעגלות נשלחו על פי פקודת פרעה [העמק דבר]. מנגד, מסורת מדרשית מציינת כי יהודה שרף את העגלות המקוריות ששלח פרעה, ויוסף נאלץ לתת להם עגלות אחרות במקומן [שפתי כהן].
מעבר למשמעות המעשית, המילה עֲגָלוֹת טומנת בחובה מסר סמוי. יוסף שלח לאביו רמז כדי שיוכל להאמין שהוא אכן חי. העגלות רומזות למילה "עגלה", ומזכירות את הסוגיה ההלכתית האחרונה שלמדו יחד בטרם פרידתם – פרשת "עגלה ערופה". פרשה זו עוסקת בחשיבות הליווי של אורחים וציודם במזון כדי להגן עליהם מסכנות הדרך, וכך הוכיח יוסף לאביו שהוא זוכר את תלמודם [רבנו בחיי, צאינה וראינה].
וַיִּתֵּן לָהֶם צֵדָה לַדָּרֶךְ: בנוסף לתבואה הרבה שנועדה למשפחה, יוסף צייד אותם גם במנות מזון ייעודיות שנועדו אך ורק לצורכי המסע עצמו [ביאור יש"ר].