יוסף מזמין את אביו לרדת למצרים תוך הבטחה לדאוג לכל מחסורו בשנות הרעב הנותרות. קריאה זו אינה רק הצעה כלכלית, אלא מהלך שנועד להבטיח את הישרדות המשפחה כולה, ולמעשה מהווה את השלב הראשון ביצירת כור ההיתוך של עם ישראל בארץ מצרים, הרחק מהתבוללות בארץ כנען [רש"ר הירש].
מדוע יוסף מבקש מיעקב לעבור למצרים, תחת שישלח לו אספקת מזון לארץ כנען? הפרשנים מסבירים כי יוסף נהג באביו בכבוד ובעדינות. בעוד שלאחיו אמר במפורש כי בלעדיו הם ימותו ברעב, לאביו הציג את הדברים אחרת. יוסף הסביר כי אינו יכול לשלוח לחם רב מגנזי המלך לארץ כנען, שכן המצרים ופרעה יחשדו בו שהוא מועל באוצרות המדינה כדי להתעשר במולדתו ולשוב אליה. לעומת זאת, כאשר יעקב ומשפחתו יבואו לארץ גושן הסמוכה למצרים, יבינו הכול כי מדובר במשפחתו של יוסף, והדבר יתקבל בהסכמת המלך [רמב"ן, הטור הארוך, רבנו בחיי, צאינה וראינה, ביאור יש"ר]. בנוסף, יבולי מצרים היו בטוחים מאלו של כנען, והמעבר נועד למנוע מיעקב תחושת בושה על כך שהוא נסמך על בנו מרחוק [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
המילה וְכִלְכַּלְתִּ֤י מבטאת עטיפה והכלה מלאה. יוסף מבטיח לקחת על עצמו את כל דאגותיו של יעקב ולספק את מלוא צרכיו [רש"ר הירש], תוך שהוא דואג גם למאכל עבור העבדים והבהמות [העמק דבר].
האזהרה פֶּן תִּוָּרֵשׁ עומדת במוקד מחלוקת פרשנית, המתחלקת לשתי גישות עיקריות באשר למשמעות המילה:
מצד אחד, יש המפרשים מילה זו מלשון עוני ומסכנות. לפי גישה זו, יוסף מזהיר את יעקב שאם יישאר בכנען וייאלץ להמשיך לקנות מזון ממצרים, הוא יפזר את כל כספו ויאבד את כל הונו [רש"י, מזרחי, שפתי חכמים, ביאור יש"ר, ביאור שטיינזלץ]. על פירוש זה התעוררה שאלה: כיצד שייך מושג של עוני על וְכׇל אֲשֶׁר לָךְ – דהיינו הבהמות והעבדים? על כך משיבים פרשנים כי כאשר בעל הבית מעני, גם כל סביבתו נפגעת, וכן המושג "עניות" שייך גם בבהמות כאשר הן מכחישות ומרזות מחוסר מזון [גור אריה, דברי דוד, מחוקקי יהודה].
מנגד, גישה אחרת שוללת את הפירוש של עוני, וסבורה כי המילה תִּוָּרֵשׁ נגזרת מלשון הכרתה, השמדה או גירוש מן הארץ. לפי קו חשיבה זה, יוסף מזהיר את יעקב מפני סכנת מוות ברעב או כליה מוחלטת של המשפחה [אבן עזרא, רשב"ם, שד"ל, אוהב גר, אבי עזר]. גישה זו פותרת את הקושי בביטוי וְכׇל אֲשֶׁר לָךְ, שכן סכנת הכחדה ומוות ברעב חלה בהחלט גם על הצאן, הבקר והעבדים [שד"ל, אוהב גר, מחוקקי יהודה].
גישה שלישית וממוקדת יותר מסבירה כי האזהרה מתייחסת ספציפית לאובדן הצאן בשל חוסר במרעה טבעי [ספורנו].
במישור הרוחני, הירידה למצרים, למרות הקושי שבעזיבת הארץ, הייתה הכרחית גם כדי למנוע מצב שבו טרדות הרעב והמחסור יגרמו ליעקב ומשפחתו לבטל את זמנם מלימוד התורה [קיצור בעל הטורים].