הדי ההתרחשות הדרמטית בחדרו של יוסף בוקעים החוצה ומשנים את האווירה בארמון המצרי. הבשורה על הגעת אחי יוסף מתפשטת במהירות ומעוררת שמחה והקלה בלתי צפויה בקרב ההנהגה המצרית.
הפרשנים מבארים כי בעוד שקודם לכן שמעו המצרים את קול בכיותיו של יוסף מבלי להבין את סיבתן, כעת התבררה להם התמונה המלאה [אור החיים, רלב"ג, ביאור שטיינזלץ]. מבחינה לשונית, הצירוף בֵּית פַּרְעֹה מתפרש על ידי רוב מפרשי הפשט כ"בתוך בית פרעה", כשהכוונה היא למבנה הארמון הפיזי שבו ישבה פמליית המלך [רש"י, מזרחי, גור אריה]. באשר לתוכן השמועה, המילה לֵאמֹר מדגישה כי ההשגחה העליונה כיוונה לכך שהמצרים ישמעו רק את עצם בואם של האחים, אך עובדת מכירתו של יוסף לעבד על ידם הוסתרה מהם, שכן לו ידעו זאת לא היו שמחים לקראתם [אלשיך]. מנגד, גישה מדרשית מסבירה שהקול העז שנשמע בארמון לא היה קול בשורה שגרתי, אלא קול שאגתו העוצמתית של יהודה בשעת העימות עם יוסף, שאגה שהרעידה את מצרים כולה והפילה את פרעה מכיסאו [רבנו בחיי, צאינה וראינה].
התגובה החיובית של ההנהגה המצרית, כפי שמתבטאת במילים וַיִּיטַב בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו, מעוררת את שאלת המניע לשמחה זו. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בהקלה על כבודם הלאומי. עד לאותו רגע, המצרים חשו חרפה וביזיון מכך שאדם זר, עבד משוחרר ואסיר לשעבר שמוצאו לוט בערפל, מושל עליהם. ברגע שהתברר כי יוסף שייך למשפחת אברהם ויצחק, משפחת אצולה מכובדת וידועה, הוסר הכתם מעל שלטונו והוכח שהוא ראוי ומיוחס לעמוד לפני מלכים.
לצד זאת, מציגים הפרשנים מניעים נוספים לשמחת המצרים. יש הסבורים כי השמחה נבעה משיקולים של טובת המדינה; המצרים הבינו שעם הגעת משפחתו, יוסף יפסיק להיות מנהיג זר וארעי ויהפוך לאזרח תושב הקשור לארץ, מה שיבטיח את מסירותו המלאה להנהגת המדינה [ספורנו, ביאור יש"ר]. עצם העובדה ששרי פרעה שמחו בשמחתו האישית של יוסף ללא כל קנאה, מעידה על אישיותו המוסרית הגבוהה שהצליחה לרכוש את לבם [רש"ר הירש]. אחרים מסבירים שהמצרים קיוו כי אחי יוסף ניחנו בחכמה דומה לשלו, וציפו להיעזר בהם בניהול ענייני הממלכה [העמק דבר, קונטרס חיבה יתירה]. לבסוף, יש המזהים בשמחת פרעה גם מניע פוליטי נסתר; מתוך הבנת מעמדו הרם של יעקב כנצר לאברהם, פרעה חפץ להביאו למצרים כדי להכניסו תחת חסותו ושלטונו, ובכך לזכות בברכתו [שפתי כהן, צרור המור].