רגע השיא של המפגש בין יוסף לאחיו מגיע לנקודת רתיחה. דבריו הנוקבים של יהודה, מסירותו העמוקה לבנימין ודאגתו לחיי אביו, סודקים לחלוטין את חומת ההתנכרות שבנה יוסף. לנוכח גילוי האחוה הזה, יוסף מתמלא חרטה על הצער שגרם לאביו לאורך השנים, והוא אינו מסוגל להמשיך במשחק [רד"ק, שד"ל, שפתי כהן, קונטרס חיבה יתירה].
המילים וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו מתארות את שבירת האיפוק של יוסף מול קהל המצרים ומשרתיו שניצבו סביבו. הפרשנים מציעים מספר זוויות להבנת חוסר היכולת להתאפק. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שיוסף לא היה מסוגל לסבול את המחשבה שאחיו יתביישו בפומבי כאשר ייוודע סוד מכירתו לעבדות. במקביל, יש המפרשים את המילה לְהִתְאַפֵּק כלשון סבלנות והמתנה, כלומר יוסף בער מבפנים ולא היה יכול להמתין עד שהנוכחים ייצאו לאיטם מעצמם [אבן עזרא, אור החיים, העמק דבר]. גישה אחרת מפרשת איפוק מלשון חוזק; דברי יהודה ריגשו לא רק את יוסף אלא גם את המצרים שניצבו שם, והם החלו להתחנן בפני יוסף שירחם על בנימין. יוסף פשוט לא יכול היה להמשיך להפגין חוזק וקשיחות מול תחנוני כולם [רמב"ן, רבנו בחיי, נתינה לגר]. ויש המדגישים כי יוסף הרגיש שפרץ בכי עומד להשתלט עליו, והיות שאין זה מכבודו של מושל עליון לבכות ולהפגין חולשה בפני פקודיו, הוא נאלץ להוציאם [רלב"ג, מחוקקי יהודה]. דעה נוספת רואה במילה לְהִתְאַפֵּק נגזרת של המילה "להפיק" (להוציא החוצה), כלומר, בנוכחות זרים יוסף לא היה יכול להפיק ולהוציא משפתיו את מה שבאמת רצה לומר [הכתב והקבלה].
משום כך, וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כׇל אִישׁ מֵעָלָי. יוסף מרים את קולו ומצווה לרוקן את החדר מכל אדם זר. מאחורי פקודה זו עומדים מספר מניעים. מעבר לרצונו לחסוך מאחיו את הבושה, יוסף עשה חישוב פוליטי: אם המצרים ישמעו שהאחים בגדו באביהם ומכרו את אחיהם, הם יראו בהם אנשים בוגדניים ומסוכנים, יסרבו לאפשר להם לגור במצרים, ואף יאבדו את אמונם ביוסף עצמו [רמב"ן, ביאור יש"ר, פענח רזא]. סיבה עמוקה נוספת להוצאת הנוכחים קשורה לשבועה ישנה; במעמד המכירה האחים החרימו ונשבעו שלא לגלות לאיש את דבר המכירה. יוסף, שהיה שותף בעל כורחו לאותו חרם, לא יכול היה לחשוף את זהותו בפני זרים עד שהאחים יתירו את השבועה יחד [רא"ש, ריב"א, פענח רזא, בכור שור]. יוסף הסתכן בכך שנשאר לבדו עם האחים שבעבר רצו להורגו, אך הוא העדיף להסתכן ואף ליהרג ובלבד שלא להלבין את פניהם ברבים [רבנו בחיי]. בנוסף, הרחקת המצרים נועדה למנוע חילול השם, שכן סכסוכים פנימיים בתוך משפחת יעקב אינם צריכים להתברר בפני זרים אלא להיפתר בתוך המשפחה [פרדס יוסף].
לבסוף, וְלֹא עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו. יוסף נותר לבדו עם אחיו. כדי לא להבהיל אותם עד מוות מחשיפתו הפתאומית, הוא הכין אותם בהדרגה אל גילוי זהותו [בעלי ברית אברם]. למרות שרוקן את החדר כדי להסתיר את חרפת המכירה, מיד לאחר מכן הוא פרץ בבכי קולני שנשמע היטב למצרים שבחוץ. הדבר נעשה בכוונה: יוסף רצה שהמצרים ישמעו את בכיו ויידעו שהוא מתרגש וגאה במשפחתו, ובכך להוכיח להם שאחיו הם אנשים נכבדים שאין להתבייש בהם כלל [אברבנאל].