קרה לכם פעם שהתרגשתם כל כך עד שהרגשתם שאתם פשוט חייבים לפרוץ בבכי, ולא משנה מי נמצא סביבכם? זה בדיוק מה שקורה ליוסף. אחרי שהוא שומע את המילים היוצאות מהלב של יהודה, שדואג כל כך לאחיו בנימין ולאביו, החומה של יוסף נשברת. הוא מתמלא בחרטה על הצער שנגרם לאבא שלו כל השנים האלה, ומרגיש שוְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק. המילה לְהִתְאַפֵּק פירושה לעצור את הרגשות בפנים. יוסף ידע שעוד רגע הוא הולך לגלות לאחים שלו מי הוא באמת, והוא לא היה מסוגל לסבול את המחשבה שהם יתביישו מול המצרים כשיתגלה הסוד שהם פעם מכרו אותו.
לכן, הוא מרים את קולו ומצווה: וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כׇל אִישׁ מֵעָלָי. יוסף מבקש שכל האנשים הזרים יצאו מהחדר. הוא היה מוכן אפילו להסתכן ולהישאר לבדו עם האחים, העיקר לא לבייש אותם מול כולם, כי עניינים של המשפחה צריכים להיפתר בתוך המשפחה.
כך קרה שוְלֹא עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו. יוסף נשאר לבד עם האחים שלו, ומגלה להם מי הוא לאט ובהדרגה, כדי לא להבהיל אותם פתאום. אבל למרות שהוא הוציא את המצרים החוצה כדי לשמור על כבוד האחים, מיד אחר כך הוא פורץ בבכי קולני שכולם בחוץ שומעים. הוא עשה זאת בכוונה, כי הוא רצה שהמצרים ישמעו כמה הוא מתרגש, ויידעו שהוא אוהב את המשפחה שלו וגאה בה מאוד.