קרה לכם פעם שניסיתם לעצור את הדמעות בכל הכוח, אבל בסוף הרגש היה כל כך חזק שהבכי פשוט התפרץ החוצה? זה בדיוק מה שקרה ליוסף ברגע השיא שבו התגלה לאחים שלו. אחרי שהתאפק כל כך הרבה זמן, הוא כבר לא יכול היה לעצור את עצמו, וכתוב עליו וַיִּתֵּן אֶת קֹלוֹ בִּבְכִי. בניגוד לפעמים הקודמות שבהן יצא לחדר אחר כדי לבכות בשקט, הפעם הוא בכה בקול רם ממש מולם. הוא ניסה לדבר ולהגיד להם מי הוא, אבל המילים יצאו מתוך סערת רגשות ובכי עז. הבכי החזק הזה גם הוכיח לאחים שהוא באמת יוסף והוא דובר אמת, כי אי אפשר לזייף התרגשות כל כך גדולה.
למרות שיוסף ביקש מכל המצרים לצאת מהחדר לפני שדיבר עם אחיו, הם עדיין עמדו קרוב, ממש מחוץ לדלת, ולכן וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם. הם שמעו את קול הבכי הראשון שלו, ומשם השמועה עברה מהר מאוד מאיש לאיש עד שוַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה. כשהתורה אומרת בֵּית פַּרְעֹה, הכוונה היא לא למבנה של הארמון, אלא לאנשים של פרעה, המשרתים ובני המשפחה שלו. כולם שמעו שיוסף בוכה ומצא את משפחתו, וכולם התרגשו יחד איתו. העובדה שכל האנשים החשובים במצרים כל כך התעניינו ודאגו למה שעובר על יוסף, מראה כמה מעמד גבוה, כבוד ואהבה הוא קיבל שם.