בדבריו לאחיו, יוסף חושף בפניהם את התוכנית האלוהית העומדת מאחורי ירידתו למצרים. הוא משרטט את תמונת המצב הכלכלית והקיומית במטרה להרגיע את חששותיהם, לעקור מליבם רגשות אשם או פחד, ולהסביר את נחיצות שליחותו להצלת משפחתם.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילים כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב משמעותן ששנתיים כבר חלפו מתוך שנות הרעב שנגזרו מראש. ייתכן שהאחים כלל לא ידעו על חלומות פרעה, וסברו שמדובר ברעב מקרי וחולף כפי שהיה בימי אברהם. לכן, יוסף מגלה להם כעת כי מדובר בתוכנית אלוהית של שבע שנות רעב רצופות [ביאור יש"ר, ביאור שטיינזלץ, משכיל לדוד].
אזכור השנתיים שכבר עברו נועד להמחיש לאחים את חומרת מצבם. יוסף מזכיר להם כי במהלך פרק זמן זה הם כבר הספיקו לכלות את כל המזון והכסף שהיו ברשותם, ומחירי התבואה האמירו. המסקנה המתבקשת היא שאם כך קרה בשנתיים בלבד, הרי שבחמש השנים שנותרו לא תהיה להם כל אפשרות קיום, והם ומשפחותיהם הרבות יגיעו עד שערי מוות [רמב"ן, הטור הארוך, ביאור יש"ר]. מתוך הבנה זו, מסביר יוסף כי ה' הקדים ושלח אותו למצרים כמלאך מושיע, כדי לספק להם תבואה בחינם ולהבטיח שיישאר להם שריד ופליט בארץ [מלבי"ם, ביאור יש"ר].
באשר להמשך הפסוק, אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִיר – כלומר, תקופה שבה לא תהיה עבודת אדמה של חרישה וקצירה – הפרשנים עומדים על הבחירה המדויקת במילים אלו. עולה השאלה מדוע יוסף לא אמר שלא יהיה "זרע וקציר". התשובה לכך היא שיוסף לא בא לבטל את הבטחת ה' לאחר המבול כי "זרע וקציר לא ישבותו". אפשרות הזריעה בטבע קיימת, אלא שמתוך ייאוש כבד ואמונה שלא יחיו עד מועד הקציר, בני האדם פשוט יימנעו מלחרוש ולקצור [קיצור בעל הטורים].
מתוך התמקדות במילה חָרִישׁ, יש המבארים כי יוסף ציין אותה במפורש משום שארץ כנען סבלה מחוסר בתבואה המצריכה חרישה, ובעקבות הרעב הכבד לא תצמח אפילו תבואת פרא מועטה (ספיח) שניתן יהיה לקצור [העמק דבר]. מנגד, קיימת דעה המסבירה כי האזכור הכפול של חרישה וקצירה נועד לכלול גם מקומות שבהם האדמה אינה זקוקה כלל לחרישה אלא רק לקצירה, כדוגמת ארץ מצרים המושקית באופן טבעי על ידי מימי נהר הנילוס [ריב"א].