מעבר משפחת יעקב מכנען למצרים דרש לא רק הזמנה, אלא היערכות לוגיסטית ודיפלומטית מורכבת. הנחיה זו חושפת את מאזן הכוחות העדין בחצר המלוכה, את חוקי הגבולות הנוקשים של האימפריה המצרית, ואת הכבוד ההדדי העמוק ששרר בין המלך למשנהו.
המילים וְאַתָּה צֻוֵּיתָה מבטאות ציווי ישיר מפי פרעה ליוסף [רש"י, מזרחי, שפתי חכמים]. רוב הפרשנים מסבירים כי הרקע לציווי זה נעוץ באופיו של יוסף. פרעה הכיר את ענוותנותו, מוסריותו ונאמנותו המוחלטת של יוסף, וידע כי למרות כוחו העצום, הוא לעולם לא ינצל את מעמדו או ייקח מרכוש המלכות עבור משפחתו ללא רשות מפורשת. לכן, פרעה ניסח זאת כפקודה כדי להסיר כל חשש מליבו של יוסף [רמב"ן, הטור הארוך, רבנו בחיי, רש"ר הירש].
רובד נוסף נוגע למגבלות החוק המצרי. הוצאת עגלות או בהמות משא ממצרים הייתה אסורה לחלוטין ללא אישור מלכותי מיוחד [רשב"ם, ביאור יש"ר]. סמכותו של יוסף הייתה תקפה לענייני הפנים של מצרים, אך הוצאת רכוש אל מחוץ לגבולות המדינה דרשה את אישורו הישיר של פרעה [קונטרס חיבה יתירה]. מעבר לכך, עגלות הרתומות לסוסים נחשבו לסמל סטטוס מובהק של שרים ומלכים, וסמכות זו טרם ניתנה ליוסף [רלב"ג]. עם זאת, יש המדייקים מתוספת האות ה' במילה צֻוֵּיתָה, כי אף שהיה זה ציווי של פרעה, הוא נבע למעשה מיוזמתו ובקשתו של יוסף, שביקש אישור חריג לעקוף את האיסור על הוצאת עגלות בשנות הרעב [הכתב והקבלה]. גישה שונה מציעה כי יוסף עצמו, מתוקף תפקידו, אסר קודם לכן על הוצאת עגלות עם תבואה כדי למנוע חוסר במצרים, וכעת פרעה עוקף את פקודתו של יוסף ומורה לו לאפשר זאת באופן חד-פעמי [רד"ק, העמק דבר].
באמירתו זֹאת עֲשׂוּ, פרעה מנחה את יוסף להבהיר לאחיו שהמהלך כולו נעשה ברשותו ובגיבויו המלא [רש"י, ספורנו, גור אריה, שד"ל]. הבהרה זו נועדה להבטיח שיעקב לא יחשוש או יסרב לרדת למצרים [ספורנו], ולאותת שמדובר בהזמנה רשמית להשתקעות קבע כאזרחי הארץ [מלבי"ם].
הציווי לקחת עֲגָלוֹת מתייחס לרכבי משא או לבהמות רכות המושכות אותם [רשב"ם, הכתב והקבלה]. עגלות אלו היו תוצר של תרבות מצרית מפותחת, ולא היו מצויות כלל בקרב רועי הצאן בכנען [ביאור שטיינזלץ]. מטרתן המוגדרת הייתה לְטַפְּכֶם וְלִנְשֵׁיכֶם כדי לחסוך מהנשים והילדים את תלאות הדרך [ביאור שטיינזלץ]. הן נועדו אך ורק להסעת המשפחה ולא לשם הוצאת תבואה, ולכן נדרשו חמורים נפרדים לנשיאת המזון עצמו [ביאור יש"ר].
לגבי סוף הפסוק, וּנְשָׂאתֶם אֶת אֲבִיכֶם, מתעוררת מחלוקת בין הפרשנים. יש המפרשים זאת כפשוטו, שבעוד הנשים והילדים ייסעו בעגלות, על האחים הוטל לשאת את אביהם הזקן על כתפיהם מתוך כבוד [הדר זקנים, דעת זקנים]. מנגד, יש הדוחים פירוש זה מכל וכל, ומוכיחים מהפסוקים הבאים שהעגלות המפוארות ששלח פרעה נועדו בראש ובראשונה כדי לשאת את יעקב עצמו בכבוד הראוי לו [ריב"א].