לאחר התגלותו לאחיו, שולח יוסף שיירה מלכותית ועמוסה בכל טוב כדי להוריד את אביו הזקן למצרים. הפסוק מפרט את הרכב השיירה ואת תכולתה, תוך שימוש במילים מדויקות שזכו להתייחסות נרחבת.
המילה כְּזֹאת פותחת את תיאור המנחה, והפרשנים נחלקו למה היא מכוונת. הגישה המרכזית בקרב חלק מהפרשנים [אבן עזרא, רד"ק, ספורנו] היא שהמילה מתייחסת לאחור, אל הפסוק הקודם: כשם שיוסף נתן לאחיו כסף וחליפות שמלות, כך שלח גם לאביו, ובנוסף צירף את הבהמות והמשא. לעומתם, פרשנים אחרים [רש"י, גור אריה, מזרחי] מסבירים שהמילה מתייחסת קדימה, אל החשבון המפורט מיד אחריה, כלומר: יוסף שלח מתנה בשיעור ובכמות הזו של עשרה חמורים. גישה שלישית [רשב"ם, רמב"ן, שד"ל] רואה במילה ביטוי כללי שמשמעותו "כמו כן" או "כמנחה הזאת".
בחירת הבהמות, עֲשָׂרָה חֲמֹרִים... וְעֶשֶׂר אֲתֹנֹת, אינה מקרית. משלוח מעורב של זכרים ונקבות היה מנהג מקובל בשיירות משא, כפי שעשה יעקב עצמו כששלח מנחה לעשו [רמב"ן, רבנו בחיי]. המספר עשר נועד להתאים לעשרת האחים החוזרים לארץ כנען. יוסף שלח בהמת משא אחת לכל אח שינהיג אותה, ומכאן שבנימין פוטר מהטרחה שבהובלת השיירה [רשב"ם, חזקוני]. ברובדים עמוקים יותר, עשרת החמורים רומזים לעשרת האחים שמכרו אותו, ונועדו לאותת ליעקב שיוסף אינו נוטר להם טינה [גור אריה].
המשא שהועמס על החמורים מתואר כ-מִטּוּב מִצְרָיִם. על דרך הפשט, הכוונה היא למיטב הסחורות, הבגדים, הרקמות ואוצרות המלכות של מצרים [אבן עזרא, חזקוני, ביאור יש"ר]. אולם, חז"ל והפרשנים בעקבותיהם זיהו כאן מתנות ספציפיות המותאמות לאדם זקן: יין ישן, המחמם את הגוף ודעת זקנים נוחה ממנו, או לחלופין גריסים של פול, מאכל הידוע כמרגיע, משכיח צרות ומפיג דאגות. זוהי רפואה הולמת ליעקב שסבל משנות יגון ארוכות ונדרש למנוחת הנפש [רש"י, תורה תמימה, דברי דוד].
האתונות נשאו צידה מגוונת: בָּר וָלֶחֶם וּמָזוֹן. הפרשנים מבחינים היטב בין שלושת הסוגים:
בָּר הוא תבואה גולמית, שנועדה בעיקרה לשמש כמספוא ומאכל לבהמות המסע [רד"ק, מחוקקי יהודה], או תבואה כללית לפני טחינה [רבנו בחיי].
וָלֶחֶם הוא פת אפויה או תבואה נקייה המוכנה למאכל אדם [אבן עזרא, רד"ק, ביאור יש"ר].
וּמָזוֹן כולל את שאר סוגי המאכלים. יש המפרשים שהכוונה ל"לִפְתָּן", תוספות ומטבלים הנאכלים יחד עם הלחם [רש"י, העמק דבר], ויש המסבירים שמדובר במיני קטניות, אורז, ופירות יבשים כגון תאנים, תמרים וצימוקים [אבן עזרא, רלב"ג, רבנו בחיי].
הצידה הרבה נשלחה לְאָבִיו לַדָּרֶךְ. הכמות הגדולה נדרשה משום שמסע של משפחה שלמה הכוללת אדם זקן, נשים וילדים הוא אטי וממושך, ודורש אספקה רבה בהשוואה למסעם המהיר של האחים [ביאור שטיינזלץ]. בנוסף, יוסף דאג לשלוח מזון מוכן וזמין כדי שיעקב לא יצטרך להתעכב בהכנת צידה לדרך, ויוכל לצאת מיד למצרים ללא דיחוי [ביאור יש"ר].