בראשית, פרק מ״ה, פסוק כ״ג

יצא לכם פעם לארוז מזוודה ענקית לקראת נסיעה משפחתית ארוכה במיוחד? כשיוסף מזמין את יעקב אביו לרדת למצרים, הוא מכין עבורו שיירה מלכותית ועמוסה בכל טוב. יוסף שולח לאביו מתנות ממש כְּזֹאת, כלומר בדיוק כמו המתנות, הכסף והבגדים היפים שהוא נתן לאחים שלו. השיירה המרשימה הזו כללה בדיוק עֲשָׂרָה חֲמֹרִים וגם עֶשֶׂר אֲתֹנֹת. למה דווקא עשרה? כדי שכל אחד מעשרת האחים החוזרים הביתה יוכל להנהיג בהמה אחת, וכך בנימין הצעיר לא יצטרך להתאמץ בדרך. על החמורים האלו יוסף העמיס מִטּוּב מִצְרָיִם. הוא בחר לשלוח את הדברים הכי טובים שמתאימים במיוחד לאדם מבוגר שעבר שנים עצובות, כמו למשל יין ישן ומשובח שמחמם את הגוף ומרגיע את הלב. בנוסף, האתונות נשאו עליהן המון צידה למסע, שכללה בָּר וָלֶחֶם וּמָזוֹן. יוסף דאג להכל: בָּר הוא תבואה שנועדה להיות אוכל לבהמות עצמן, וָלֶחֶם הוא פת אפויה ומוכנה לאכילה עבור בני המשפחה, וּמָזוֹן כולל את כל שאר הדברים הטעימים כמו פירות יבשים, תאנים וצימוקים. כל השפע העצום הזה נשלח לְאָבִיו לַדָּרֶךְ. יוסף ידע שנסיעה עם משפחה גדולה וסבא מבוגר היא נסיעה אטית שלוקחת זמן רב, ולכן צריך הרבה מאוד אוכל. יותר מזה, הוא רצה לשלוח אוכל שכבר מוכן לאכילה, כדי שיעקב לא יצטרך להתעכב בהכנות ויוכל לצאת מיד לדרך כדי לפגוש את בנו האהוב.