קרה לכם פעם שהייתה לכם בשורה כל כך טובה ומרגשת, שפשוט לא יכולתם לחכות ורציתם לספר אותה מיד? אחרי שיוסף סוף סוף חושף בפני האחים מי הוא באמת, הוא מיד חושב על אבא שלו, יעקב. הוא יודע כמה אבא שלו היה עצוב כל כך הרבה שנים, והוא רוצה שהצער הזה ייפסק באותו הרגע. לכן הוא מבקש מהאחים מַהֲרוּ. יוסף מוסיף ומבקש מהם וַעֲלוּ. מכיוון שארץ ישראל נמצאת במקום גבוה יותר ממצרים, ההליכה אליה היא בעלייה. ללכת בעלייה זה קשה ולוקח זמן, ולכן יוסף מדגיש להם להזדרז ולא להתעכב למרות שהדרך קשה. הוא אומר להם ללכת אֶל אָבִי, ולא "אל אבינו", כי הוא מרגיש געגוע אישי ורוצה לסיים את הנתק הארוך שהיה במיוחד ביניהם.
יוסף שולח לאבא שלו הודעה שמתחילה במילים בִּנְךָ יוֹסֵף. הוא רוצה להרגיע את יעקב ולהזכיר לו שלמרות שהוא הפך לאיש חשוב מאוד ומנהיג גדול, הוא קודם כל ולפני הכל הבן האוהב שלו. מיד אחר כך הוא אומר שָׂמַנִי אֱלֹהִים לְאָדוֹן לְכָל מִצְרָיִם. זה אולי נשמע קצת כמו התלהבות, אבל בעצם יוסף מסביר ומתנצל. הוא אומר לאבא שלו שבגלל שיש לו כל כך הרבה אחריות על כל מצרים, הוא פשוט לא יכול לעזוב את התפקיד שלו ולבוא לבקר בארץ כנען. בנוסף, המילה "אדון" באה להרגיע את יעקב, שרצה שהמשפחה תגור לבד ולא תושפע מהמצרים. יוסף מסביר שיש לו כוח של שליט עליון לפנות אזור שלם במצרים כדי שהמשפחה תוכל לגור שם לבד, בשקט ובביטחון, ולקבל אוכל בלי שום סכנה. בסוף ההודעה יוסף מבקש רְדָה אֵלַי אַל תַּעֲמֹד, כלומר, בוא אליי מיד למצרים ואל תחכה אפילו רגע אחד.