תארו לעצמכם שאתם פוגשים אדם שאתם אוהבים מאוד אחרי המון שנים שלא התראיתם. מה הייתם מרגישים? כנראה שהייתם מתרגשים מאוד. זה בדיוק מה שקורה במפגש בין יוסף לאחיו בנימין. אחרי כל כך הרבה זמן של געגוע, האהבה הגדולה שלהם מתפרצת, והם פשוט נופלים זה על כתפו של זה ובוכים.
אם נשים לב, התורה משתמשת במילה צַוְּארֵי שהיא מילה ברבים (כמו צווארים). האם לבנימין היו שני צווארים? התשובה הפשוטה היא שלצוואר יש שני צדדים, ימין ושמאל. מרוב אהבה, יוסף חיבק את בנימין והניח את ראשו פעם על כתף אחת ופעם על הכתף השנייה.
אבל מעבר לחיבוק המרגש, יש בבכי הזה סוד עמוק שקשור לעתיד. הצוואר נמצא בחלק הגבוה של הגוף, ממש כמו שבית המקדש עתיד להיבנות גבוה על ההר. יוסף בכה על שני בתי המקדש שעתידים להיבנות בחלק של בנימין בארץ ישראל, ושלצערנו ייהרסו ביום מן הימים. לעומת זאת, בנימין בכה על משכן שילה, שעתיד להיות בחלק של יוסף, וגם הוא ייהרס.
אולי יצא לכם לחשוב, למה כל אח בכה על מה שיקרה לאחיו, ולא על מה שיקרה לעצמו? התשובה מלמדת אותנו שיעור חשוב. כשיש לנו בעיה משלנו, אנחנו צריכים לקום, לפעול ולתקן, ולא רק לבכות. אבל כשחבר שלנו נמצא בצרה, אחרי שעזרנו לו בכל מה שאפשר, הדבר המיוחד ביותר שנותר לנו לעשות הוא פשוט להשתתף בצערו ולבכות יחד איתו. הדמעות האלו של יוסף ובנימין מלמדות אותנו שגם כשעם ישראל יעבור זמנים קשים, בסוף נחזור ונתאחד כולנו באהבה ובתפילה לפני ה'.