יצא לכם פעם להחזיק בבטן סוד ענק ומשמח, אבל פחדתם שההפתעה תהיה גדולה מדי עבור מי שתספרו לו? בדיוק כך הרגישו האחים של יוסף כשהם חזרו ממצרים. כשהם הגיעו אל אֶרֶץ כְּנַעַן, הם קודם כל הסתכלו על הארץ באהבה גדולה, כי הם ידעו שבקרוב יצטרכו לעזוב אותה ולעבור לגור במצרים.
כשהגיעו ליעקב אביהם, הם היו בבעיה. איך מספרים לאדם מבוגר שעבר כל כך הרבה צער שהבן האהוב שלו עדיין חי? הם פחדו שבשורה פתאומית כזו תפגע בבריאות שלו. לכן, הם נהגו בחוכמה. הם לא סיפרו לו הכול בבת אחת וגם לא הדגישו מיד כמה יוסף עשיר ושולט במצרים. הם התחילו לרמוז לו לאט לאט ולהכין אותו לבשורה.
בהתחלה, יעקב היה מבולבל וליבו החל לָפוּג, כלומר להשתנות ולנוע בין חוסר אמונה לאמונה. הוא לא חשב שהאחים משקרים לו, אבל היה לו קשה לקבל זאת. חוץ מזה, הייתה לו דאגה עמוקה הרבה יותר: גם אם יוסף עדיין חַי בגופו, האם הוא נשאר אדם צדיק וטוב אחרי כל כך הרבה שנים במקום כמו מצרים? הרי עבור יעקב, רק אדם צדיק באמת נחשב לחי.
כדי לפזר את הספקות, האחים הראו ליעקב את העגלות שיוסף שלח. העגלות היו סימן מיוחד, שהזכיר ליעקב את הנושא האחרון שהם למדו יחד בתורה לפני שנפרדו. כשיעקב הבין שיוסף זוכר את הלימוד שלהם, הוא ידע מיד שהבן שלו נשאר צדיק כפי שהיה. באותו רגע, כל העצבות נעלמה. השמחה העצומה של יעקב לא הייתה בגלל שיוסף הפך למנהיג חשוב, אלא בגלל שהוא שמר על הדרך הטובה והישרה. עכשיו יעקב רצה רק דבר אחד, לרדת למצרים ולראות את בנו האהוב.