תארו לעצמכם שאתם עוברים לגור בארץ רחוקה, שבה כולם מתנהגים אחרת לגמרי מכם. האם תצליחו להמשיך ולהתנהג כמו שהתרגלתם בבית? זה בדיוק מה שקרה ליוסף. התורה מדגישה שהבנים נולדו לְיוֹסֵף בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, כדי ללמד אותנו שלמרות שהוא חי בסביבה זרה, הוא שמר על הדרך של המשפחה שלו. אפילו אשתו, אָסְנַת, עזרה לו לגדל ולחנך אותם לפי המסורת של אבותינו.
לפני השמות של הבנים מופיעה המילה אֶת. תוספת קטנה זו באה ללמד אותנו שמְנַשֶּׁה ואֶפְרָיִם זכו למעמד חשוב מאוד. ממש כמו שהבנים של יעקב הפכו לראשי שבטים, כך גם הבנים של יוסף קיבלו מעמד שווה והפכו לשבטים בעם ישראל.
כאשר התורה מספרת לנו שאבא של אסנת היה כֹּהֵן אֹן, היא לא מתכוונת שהוא היה כומר לעבודה זרה. כדי לשמור על הכבוד של יוסף, מסבירים לנו שהכוונה היא שהוא היה שר חשוב ואדם מכובד בעיר שנקראת און. כך, יחד עם יוסף ושני בניו, כולם מצטרפים ומשלימים את המשפחה הגדולה של יעקב.