בראשית, פרק ז׳, פסוק י״ח

תעצמו רגע עיניים ונסו לדמיין שאתם יושבים בתוך תיבת עץ ענקית סגורה. בחוץ משתוללים כוחות טבע אדירים, ופתאום אתם מרגישים שהתיבה מתחילה לזוז ולצוף. בשלב הזה של המבול, ארבעים ימי הגשם כבר הסתיימו, אבל המים לא הפסיקו לעלות. המילים וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם מספרות לנו שהמים הפכו להיות חזקים ועוצמתיים מאוד. הם המשיכו לפרוץ מתוך האדמה מלמטה, ממש בניגוד למה שקורה בדרך כלל בטבע, וזרמו בכוח כזה גדול שהם אפילו עקרו עצים ממקומם. המילה וַיִּרְבּוּ מסבירה לנו שהמים לא רק היו חזקים, אלא שהכמות שלהם הלכה וגדלה והם היו מאוד גבוהים. בגלל כל המים הרבים שדחפו מלמטה, התיבה התנתקה מהאדמה. המילים וַתֵּלֶךְ הַתֵּבָה מתארות איך התיבה התחילה לשוט ולהתקדם על פני המים. אבל התיבה של נח לא הייתה אונייה רגילה. לא היה לה הגה, לא היו לה מפרשים או משוטים, וגם לא היה לה רב חובל שיכוון אותה לאן לנסוע. אז איך היא שטה בבטחה? ה' בכבודו ובעצמו שמר עליה. הוא דאג להוביל אותה בשקט ובנחת מעל המים הסוערים, כדי להציל את נח ואת כל מי שהיה איתו בתיבה.