נסו לדמיין שאתם צריכים לאסוף בעלי חיים מכל העולם כדי להציל אותם ממבול גדול. איך הייתם יודעים כמה להביא מכל סוג? ה׳ מבקש מנח לאסוף את בעלי החיים אל התיבה, אבל הוא מסביר לו שיש חיות שצריך להביא מהן כמות גדולה יותר. ה׳ אומר לנח לאסוף מכל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה. אולי עולה בדעתכם השאלה, איך נח ידע בכלל אילו חיות הן טהורות אלפי שנים לפני שניתנה התורה? התשובה היא שנח למד תורה והכיר את הסימנים המיוחדים של החיות הטהורות.
את החיות האלה ה׳ אומר לנח תִּקַּח לְךָ. בניגוד לשאר החיות שפשוט הגיעו אל התיבה מעצמן, את הבהמות הטהורות נח היה צריך להתאמץ, ללכת ולקחת בעצמו, מפני שהן נועדו לצרכים האישיים שלו. מחיות אלו נח נתבקש להביא שִׁבְעָה שִׁבְעָה. למה דווקא שבעה זוגות? כי כאשר נח ייצא מהתיבה בסוף המבול, הוא ירצה להקריב קורבן כדי להגיד תודה לה׳. בנוסף, בעתיד בני האדם יאכלו מהחיות הטהורות. לכן, היה צריך להביא מהן הרבה יותר, כדי שהן ימשיכו להתרבות בטבע ולא ייעלמו מהעולם.
התורה קוראת לכל זוג במילים אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ, כדי להסביר לנח שהוא צריך לקחת זוגות שלמים, כלומר כל זכר יחד עם הנקבה שלו. בסוף, כשהתורה מדברת על החיות האחרות, היא קוראת להן אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא. למה לא פשוט לכתוב את המילה "טמאה"? התורה רוצה ללמד אותנו דרך ארץ. חשוב לדבר בשפה יפה ונקייה, ולהשתדל תמיד להימנע מלהוציא מהפה מילים לא נעימות או מגונות.