יצא לכם פעם לעמוד בפתח הבית רגע לפני שמתחילה סופה חזקה בחוץ, ולחכות שכולם ייכנסו פנימה כדי שאפשר יהיה לסגור את הדלת בבטחה? תחושה דומה הרגיש נח באותם רגעים מותחים. הוא השאיר את פתח התיבה פתוח, פשוט מפני שלא הכיר את כל סוגי בעלי החיים בעולם ורצה להיות בטוח שכולם הספיקו להיכנס. החיות הגיעו אל התיבה לגמרי בעצמן בדרך נס. הן נכנסו זָכָר וּנְקֵבָה, כלומר בזוגות מדויקים של זכר אחד ונקבה אחת מכל סוג.
ברגע שכולם נאספו בפנים, הגיע רגע הסגירה. התורה מספרת וַיִּסְגֹּר ה׳ בַּעֲדוֹ. ה׳ בעצמו סגר את התיבה והקיף את נח בהגנה מושלמת מכל הכיוונים. קודם כל, ה׳ אטם את התיבה מבחוץ בצורה כזו שאפילו טיפת מים אחת לא תוכל לחדור פנימה, דבר שאדם רגיל לא היה מצליח לעשות בעצמו מול סערה כל כך חזקה. בנוסף, ה׳ הגן על התיבה מבחוץ מפני אנשים שניסו לפגוע בה, והציב סביבה דובים ואריות כדי להרחיק אותם. גם בתוך התיבה עצמה ה׳ שמר על נח, ודאג שהחיות הטורפות יישארו רגועות ולא יעשו לו שום רע. למרות שנח עבד קשה ובנה את התיבה בעצמו, ההצלה האמיתית שלו קרתה בזכות הרחמים של ה׳, שעטף אותו ושמר עליו מכל סכנה כדי שיוכל להתחיל עולם חדש וטוב יותר.